יום מושלם

"את פשוט… מדהימה" אמרתי לה, בעודנו יושבים יחדיו במסעדה, עם חיוך גדול על פניי.
היא חייכה אליי בחזרה, תוך כדי שהיא מסיימת את ההמבורגר שהזמינה.
"כאילו… באמת. את פשוט הבחורה שחיפשתי. האחת שחיכיתי לה כל החיים."

"לא היה לך משעמם לחכות לי כל החיים? לפחות הבאת משהו לקרוא?" שאלה בשנינות האופיינית לה.
"אוי, כל כך מתאים לך להגיד משהו שנון כשאני מדבר על משהו רציני". אמרתי תוך כדי גיחוך קטן.
"אני אוהבת אותך" אמרה.
"גם אני אוהב אותך" השבתי.
התנשקנו נשיקה ארוכה.

יצאנו משם, אוחזים את היד אחד לשני. ופשוט הסתובבנו יחדיו, ללא יעד מסוים, ללא מטרה מסוימת. הסתובבנו לשם להסתובב אחד עם השני.
הסתובבנו, ודיברנו, הרבה. השיחות שלנו תמיד היו קולחות, ותמיד התאפיינו בכל המאפיינים של שיחה טובה: הן תמיד היו גם מעניינות, גם מצחיקות ולעתים גם עמוקות.

השמיים היו כחולים באותו היום, והציפורים צייצו. היה נראה ביום הנפלא הזה שכאילו העצים ירוקים יותר, והפרחים יפים יותר.
מזג האוויר היה מושלם, לא חם מדי ולא קר מדי. היה כמעט נדמה שמישהו כיוון את הטמפרטורה, שתהיה בדיוק מושלמת.

המשכנו להסתובב למשך כמה שעות טובות, כשלפתע שמנו לב שמתחיל להחשיך. היום הכל כך יפה עדיין היה יפה, רק בצורה שונה, חשוכה יותר.

החלטנו שנחזור לביתנו, אליו עברנו לגור ביחד ממש לא מזמן.
התחלנו להתקדם לעברו, עדיין מחזיקים ידיים. עדיין שוחחנו רוב הזמן אבל השיחה נהייתה קצת עייפה יותר ובחלק מהזמן אף שתקנו.

כשהגענו לבית, פתאום הרגשתי מן הרגשה מוזרה בכפות הרגליים. ולפתע, הרגליים שלי ניתקו לאט לאט מהאדמה, עד שהתחלתי לעוף. ראיתי את כל הנוף היפה הזה שראינו היום, אבל הפעם מלמעלה. לא הבנתי מה קורה פתאום. היא הסתכלה עליי, כאילו זה טבעי לחלוטין. זה בכלל עורר בי חשד.

ואז התעוררתי. הרגשתי עצוב, כשגיליתי שכל זה היה בעצם חלום.
ואז הבנתי, שכנראה שאהבה מושלמת כזאת, ויום מושלם כזה, קיימים רק בחלומות.