גבירת הבית

בערב האחרון לפני שיפרדו לתמיד כנראה, דאגה גבירת הבית להורות לאבו חאלד, האחראי על מחסן השמן, להכין כמות גדולה של "מוחסין" משובח, במיכלים של ה 10 ליטר, ולהציבם בכניסה לבית, ליד שאר המתנות אותן התכוונה להעטיר למחרת בבוקר על עטאף, מטפלו המסור של בעלה עד יומו האחרון, לפני יומיים.
עכשיו, עם שוך המולת האבל, נתייתר הצורך בשירותיו הטובים, והאינטמיות שהייתה מנת חלקם כבר לא תוכל להתקיים. לעולם לא יורשה הצעיר הזה אל ביתה כשהיא בגפה, ולעולם לא תוכל לראותו בייחוד, כפי שהתרגלה. כול שיוותר לה ממנו הם זכרונות עמומים שילכו וידהו עם השנים, עד שיתפוררו גם הם בנהר הזמן.
אישה יפה גבירת הבית, מהיפות שבבנות המערוף, שליופין יצא שם למרחוק. מאז הייתה ילדה התבלטה משאר חברותיה, ורק טבעי היה שתשתדך אל הגיבור המקומי של ימי התיכון, וזה שסיים ראשון מכול חבריו קורס קצינים בבה"ד 1. שמו היה לירן, שם שהיהודים נותנים בעיקר לבנות, זה לא הפריע לו להפוך אגדה חיה בחטיבה 300, ולטפס במהירות בסולם הדרגות.
הקצין יפה התואר והנסיכה של הכפר נישאו ברוב פאר והדר. היו כאלו שקינאו בהם מעט על מזלם הטוב, שפגשו כך זה את זו, אך הרוב פירגנו במתנות יקרות וברכות לשיגשוג והצלחה. לירן וגברת הבית נראו בתמונות כמו כוכבים של סרט מתוק, מאוהבים ומאושרים. שנה וחצי אחר החתונה נוספה אל הקיר שבבית הוריהם תמונה חדשה, של תינוק חדש במשפחה – הם קראו לו סאלם, כמו תקווה לעתיד, לימים של שלום, של שקט ושיגשוג, אך החיים, להם היו תכניות אחרות לחלוטין ללירן גיבור המלחמה ולגבירת הבית היפה.
הוא נפצע בהתקלות בעזה. הכוח שעליו פיקד מצא את עצמו במה שכונה באותם ימים "חוות מטענים" – איזור סגור בלב אחת השכונות הנטושות שמולכד מראש והוכן לרגע בו יפסעו לתוכו. הוא נפגע בכול חלקי גופו והדבר הראשון שעשה החובש שהגיע איליו היה לטשטשו במנות משולשות של מורפיום. עד שהגיע המסוק שאיליו פונה. לבית החולים כבר הגיע מורדם, ושבועיים תמימים הטלטל בין חיים ומוות מבלי שהבין זאת אפילו.
כשפקח עיניו לראשונה, באישון לילה, התקשה למקם את עצמו במציאות. סביבו נהמו מכונות כסופות שאליהן היה גופו מחובר, הוא לא חש בכאב, הוא לא חש בגופו כלל, פגיעה קטלנית בעמוד השדרה הפכה אותו משותק מצווארו מטה. כשהבין זאת ביקש את נפשו למות, וכעס שלא הניחו לו לעשות זאת עוד שם, בשדה הקרב, שכן מה טעם בחיים כאלו, שכול כולם נטל על אחרים, חיים חסרי תקווה ותכלית?
אבל לכול אדם יש מלאך, שמופיע ברגעים כאלו כדי לתמוך בבן האנוש שעליו הופקד. במקרה של לירן שמו היה עאטף, הוא היה נער בן 19 ששימש בכוח העזר של מחלקת השיקום בבית החולים, ועקב היותו גדל גוף צוות לטפל בקצין הפגוע, שהיה גם הוא פעם איש גדול וגבה קומה. נפשו של עאטף הנער נכרכה בנפשו של הקצין האומלל. הוא לא בחל בכול טיפול שנדרש, והיה מקצועי ויעיל, ובעיקר קשוב לכאבו של הקצין, אותו הבין כמו בלי מילים, ולכאב הגדול של משפחתו, ובראשם גבירת הבית, שלא משה ממיטת בעלה עד שהחל מתאושש וחוזר לחיים.
נפשו הדואבת של לירן נקשרה בנפשו של הצעיר, וכשהגיע הרגע להפרד מהמחלקה השיקומית בבית החולים ולשוב הבייתה לכפר, סרב לשמוע על מטפל אחד שידאג לו בביתו, ודרש במפגיע את עאטף. כסף לא היה פרמטר בנושא הזה. גבירת הבית ואביו של לירן ביקשו להפגש עם עאטף, והציעו לו לעזוב את בית החולים ולעבוד רק עבור לירן, בביתם שבכפר, מרחק חמש דקות מהכפרו שלו.
את בית החולים החליפה וילה רחבת ידים, בה הותקן חדר מיוחד לצרכיו של לירן, שעם עאטף לצידו שבה איליו מעט משמחת החיים שאבדה בקרב. נדמה שהם מבינים זה את זה רק מסימנים, מעיפעופי עיניים דקים שהיו נעלמים מעיניו של מישהו אחר. הוא חש בכאבו של לירן כמו היה הוא, וכשהביט מעיניו בעיני אהובתו נהרות של יגון נשטפו בהן. כבר לעולם לא יהיה לה בעל אוהב, לעולם לא יעבר אותה שוב, לעולם לא יחזה בפניה בשיא העונג, לעולם לעולם לעולם.
מאחורי וילונות ביתה יכולה הייתה גבירת הבית להפטר מסממני הצניעות שמחייב החוץ. ללבוש בגד ביתי נוח ולפזר את שערה. במראה זה מכירים אותה רק בני משפחתה הקרובים, אך גם הצעיר המצודד שהפך פתאום לחלק מחייה. היא ניסתה להשתמט מפגישות איתו, אך מצאה עצמה מתבוננת בבו דרך המוניטור שהותקן בחדרה שעות ארוכות
הזמן הופך קשה ככול שנוקף, אישה זנוחה, גבר צעיר וחסון, ובתווך לירן, לו הם משמשים כמלווים. בפעם הראשונה זה באמת קורה בטעות: היא מותירה את דלת חדר הרחצה פתוחה מעט כששוטפת פניה, עטויה בגופיה דקיקה בלבד. הוא חולף שם, במקרה, ומבטו לא יכול לחמוק מהמראה שנשקף ממראת חדר האמבטיה היא נרעדת, המבט הזה מעיר רעב שכמעט ונשכח.
בכול הפעמים שהמשיכו משם, והם היו רבים, כבר יזמה גבירת הבית את המפגשים, רבים מהם מחוץ לשעות העבודה, ולא פעם בשעות הלילה המאוחרות, בתואנה שלירן זקוק לו באופן מיידי. כשהגיע חסר אוויר אל מתחם הבית מצא את לירן ישן כתינוק ואת גבירת הבית בבגדיה הטובים, ערנית והרפתקנית. היא העמידה אותו בהמון ניסיונות, הוא צלח בגבורה את כולם, וסייע לה לשמור על כבודה, אפילו בעיני עצמה. ביום שנפטר לירן מהעולם נסתיים הניסיון, ובזכות עאטף הצעיר, שגבר על היצר, הוא הסתיים בהצלחה גם עבורה. ועל כך התודה, ועל כך המון המתנות.
גבירת הבית עושה סיבוב אחרון בחדרים לפני שהיא פורשת אל חדר השינה המיותם שלה. היא מעבירה מבט אחרון על החדר ששימש את בעלה בחייו האחרונים, ובסלון רחב הידיים שעיצבו יחד כשהכל היה עדין כה מבטיח. כדי השמן שבכניסה לבית כבר ממתינים לעאטף, שיגיע מחר כדי לאסוף את שעוד הותיר מאחור, בעיקר בגדים שכיבסה וגיהצה עבורו בעצמה, ועוד הוסיפה עליהם שלל בגדים חדשים שרכשה במיוחד עבורו. היא אולי לא תוכל כבר לראותו לבוש בהם, אך מספיק שתדע כי הוא לובש אותם כדי שתוכל לחוש במגעו.