מר סוכריות צבעוניות- פרק 3

מצאתי את עצמי במעין… מקדש.
התקרה שלו הייתה גבוהה להפליא והוא היה שקט מאוד, בניגוד לסיטואציה האחרונה שהייתי בה. על אף שהייתי עם נעליים בלויות, ההליכה במקדש נשמעה כנקישת עקבים והדים יצאו מכל פינה- מהקירות המעוטרים והחומים, מהתקרה המעט זהובה מעוררת האימה ומהרצפה הרועשת והמבריקה שהייתה עשויה אריכים אריכים בצבע ברונזה בוהק ונקי להפליא. אף לא טיפת אבק אחת.
בעוד אני מתרשמת מהמקום שהגעתי אליו בפתאומיות כזו לא שמתי לב שמאחוריי התחיל לעלות מהרצפה באופן מחשיד סטנד, ממש כמו של השופטים בסרטים. כשהסטנד התייצב הוא עשה רעש ואני הסתובבתי בבת אחת. הוא היה ריק.
לאט לאט, התחלתי להרגיש תחושת מחנק משתררת במקדש והוא כבר לא נראה כל כך קדוש, שקט ונקי כמו שהיה לפני רגעים אחדים. כשהתחיל לעלות מהצד הימני של הסטנד דבר שנראה כדוכן עדים ממוצע ושני ספסלים מהצדדים הנוספים שנראו כמו עמדה של חבר מושבעים, התחילו לרוץ בראשי סרטים. לא ידעתי מה קורה.
ואז, נפל לי האסימון- משפט השדים.
"משפט השדים" לחשתי לעצמי באימה.
"נכון מאוד!" הבהיל אותי מר סוכריות צבעוניות שהופיע בפתאומיות וגרם לי להסתובב למראה כל השדים הטובים שלי על ספסל אחד וכל השדים הרעים על הספסל השני, כשמר סוכריות צבעוניות עומד ביניהם ומשחק קלות עם כובעו הלבן תוך כדי שנשען על מקלו המעוטר.
הוא הלך באיטיות כשלא מסיר ממני את עיניו המרושעות והתיישב ליד מוריארטילה בשביעות רצון, מוחא כפיים בשמחה ומחכה שהשופט יגיע.
אף אחד לא ידע מי יהיה השופט, אווירת המחנק השתלבה עם מתח תוך כדי שבדיוק איפה שעמדתי ניצב מתחתיי סטנד של נאשם.
השקט ברגעים אלו היה מחריד. לא נשמע הגה מפי אף אחד. חיוכו המרושע של מר סוכריות צבעוניות התרחב מרגע לרגע. אי אפשר היה לשמוע אפילו נשימה עד שפתאום, משום מקום, נשמעה צעקה חדה ומחרישת אוזניים. היא לא באה מאף אחד שהיה במקדש, או ממני.
גג המקדש נפתח באיטיות וממש כמו מלאך וממש כמו בסרטים, מיסטר גרין, שד הטבע שלי שהוא גם השד האהוב עליי, ירד ישר לתוך עמדת השופט.
המקדש נראה מואר הרבה יותר והחשיך שוב כשהגג נסגר.
מר סוכריות צבעוניות התייפח בשקט כשגילה שהשופט הוא שד טוב. ההתייפחויות שלו התגברו משנייה לשנייה והאווירה במקדש התחילה להיות עוד יותר בלתי נעימה ונוחה.
מיסטר גרין הידק את משקפו השחור אל עינו הימנית, גירד בחשש את פלומתו הכחלחלה שניצבה במרכז ראשו, רכס את רוכסן הז'קט הירוק שלו והסתכל על כולם.
אווירת מוות השתררה במקדש בעוד מיסטר גרין בוחן את עיניהם של כל השדים מכל הכיוונים, והתגברה כאשר עיכב את מבטו עליי.
"משפט השדים מתחיל", אמר לבסוף וגרם לכולם תחושת הקלה מסיבה כלשהי.
"אני מאמין שאנו דנים בדבר גזר הדין של אלי דביר מאחר ואזלו טיפות האושר שלה."
כל השדים הנהנו ואני השפלתי ראשי כשנזכרתי- איפה מר פינקי?!
גיחוכו המרושע של מר סוכריות צבעוניות הפריע לי לחשוב ואני המשכתי לעמוד, מרגישה עוד פחות בנוח מקודם. מסיבה כלשהי, לא כל כך שמחתי כשגיליתי שהשד האהוב עליי הוא גם השופט במשפט השדים.
"עורכי הדין משני הצדדים- נא להציג את עצמכם." פסק.
עוד פעם השתרר מתח וחנק במקדש. הדבר הכי נורא במשפטי השדים הוא שאף פעם אי אפשר לדעת מראש מיהו השופט ומי הם עורכי הדין, ומצד השדים המושבעים- הנאשם.
מהספסל הימני, של השדים הטובים, קם באיטיות שד האהבה שלי, האדון רוליגן. המתח התגבר לקראת קימתו של עורך הדין מצד השדים הרעים, אבל אף אחד לא הופתע לראות את מר סוכריות צבעוניות קם באיטיות ממושבו וחייך.
כל אחד מהם נתן נאום קצר שאני הרגשתי כאילו לקח שעות.
"אתה רשאי להתחיל, האדון רוליגן", הניד אליו מיסטר גרין את ראשו. האדון רוליגן הסתכל עליי במבט מודאג אך מלא תקווה וצעד אל מרכז המקדש.
"אני מזמין את איתמר וולפיש לדוכן העדים!" וכשראיתי את אהוב ליבי צועד פנימה באימה לא ידעתי מה עומד לקרות.