ג'יי

לפעמים חי,לפעמים מת.
האם דבר זה משנה בכלל?
אני חושב שלא, כי בשני המצבים אני אפס חסר כל.
לעיתים אני חושב מה עשיתי, האם פגעתי במישהו?
אך רק זכרונות של כאב מפלחים אותי וגורמים לי לזעוק ולהתקפל.
אני חושב, על מוות.
אני לא אכחיש זאת, זה נשמע מפתה…
לברוח מאותם היצורים שפוגעים בי ללא הרף… לברוח רחוק מהבית, שממילא אני היחיד שמתפקד שם…
אך מחשבותיי נודדות הנה והנה ואני מחפש לי נקודת אחיזה,זיז קטן להאחז בו במפולת שעומדת להתחיל, אם לא התחילה כבר…
הדבר היחידי ששהוא מושאת נפשי, הוא בן כיתתי…
נער צעיר ונאה, מעט כחוש וחולני, אך עיניו ואישיותו המופנמת מרתקות אותי.
לולא היה יודע… לולא ידע זאת… היה מונע התאבדות.
אני לא מאשים אותו, הוא אדם בעל נפש טהורה, אך הוא תם.
אז, זאת בעצם הפרידה שלי מכאן, מן העולם המושחת הזה, שהראה לי רק חושך מאז היוולדי.
היה שלום,
ג'יי