צפרדעים בבור

מסכימה עם מה שכתבת. משל מוכר אבל נכון. אני לא בטוחה אם זו טעות או לא אבל כתבת "שפת הבור מכם מתרחקת", *המבינים* אליהם צעקו… לא הבנתי מה הכוונה במבינים- הצפרדעים שהבינו שהבור עמוק מידי? אני חושבת שהמשפט הזה היה מבלבל. חוץ מזה, כרגיל אתה כותב מעולה.

טוב. אני לא התרגלתי מהר לרעיון של חרוז כל שורה שנייה אבל לגיטימי. אבל למה אתה מבקש ביקורות עינייניות? אומר לך פשוט לוותר. אתה לא חרש.

כל עניין של חריזה הוא מעבר לי…
אינני יכול לתת ביקורת עניינית כי אינני מבין בזה דבר.
(אני גם נמנע לתת ביקורת לשירים)
אבל ההשקעה שלך ניכרת.
משל יפה!

אני מחבבת את העניין שלך במשלים. על אף שכבר הכרתי את רובם עדיין יש מה ללמוד (;
הכוח שיש למילים עלינו, הוא מעבר לכל דמיון. באמת, מי חשב שכמה מילות עידוד יכולות להרים אותנו ולהפך, כמו בסיפור שלפני.
השאיפה היא לדעת גם מתי צריך לא להקשיב לאחרים ולסמוך על עצמנו.
עכשיו – לקטע:
לדעתי רוב החרוזים הם אחלה, אך ישנם חרוזים שנראים כאילו לא היה לך מוצא אז הסתפקת בסידור אחר של המשפט (כמו בחרוז השני).
מלבד העניין הזה, אין לי עוד מה להוסיף. שאר הקטע עשוי טוב, מובן ומושקע. אהבתי
שבת שלום!!

אף פעם לא נמאס מעוד משל על צפרדעים! לקח לי זמן למצוא את הקצב שצריך לקרוא בו כדי שהחרוזים יזרמו, אבל עבודה טובה בסך הכל.

היה מעניין אותי לדעת אם היית מצליח לכתוב שיר כמו השירה הקלאסית בהגייה אשכנזית (משקלים ומקצב וכל היוצא בזה) אבל העניין לא יצליח, לא בגללך אלא בגלל שמי כבר קורא שיר שהמשקל יוצר מקצב?
משל חמוד שממש אהבתי, בדרך כלל אני לא אוהבת שלוקחים לי טקסט וכותבים אותו בדרך אחרת אבל אתה שונה.
חרוזים נחמדים, מה ידוע לך על אמצעים רטוריים? פסיחה יכולה לעזור לך. ידעת שתפקידו של המקף הוא לעצור את הקריאה לזמן קצת יותר ארוך? ויש עוד הרבה דברים.
בכל מקרה היה מעניין.