המלאך גבריאל שומר על גן החיים – פרק ראשון

אביטל קמה בבהלה ממיטתה, השעה הייתה רבע לשתיים ולאביטל היה חלום רע. היא נזכרה בחתונתה עם חורש והפרידה ממנו היתה יותר מדיי מהירה. אביטל קמה היישר למטבח , היא פתחה את דלת המקרר בייאוש ומזגה מים קרים לכוס. היא לגמה את המים בצמא רב.
פתאום היא שמעה צעקה מן החדר של השישייה. " אימא , יצחק ראובן נפצע ביד הימנית." צרחה נועה חווה בבכי.
היא עזבה את המטבח בפחד ונכנסה אל חדרם כרוח סערה. " מה קרה לו? ממה הוא נפצע? אמרתי לו שלא ישתמש בסכין החדה הזאת. אזהרה זאת אזהרה." אמרה אביטל בתסכול. יצחק ראובן צרח מכאבים.
" אני אתקשר לאמבולנס, אסור לנו לבזבז זמן!" אמרה נועה חווה בלחץ וחייגה את המספר של מגן דוד אדום.
" הלו? כן, אחי יצחק ראובן כהן נפצע בידו הימנית! טוב תודה, אנחנו מחכים לך שתבוא כמה שיותר מהר. ביי." אמרה נועה חווה במהירות.
" אל תדאגי , אימא. הכול יהיה טוב. אני יודע. לא קרה ליצחק ראובן כלום. הוא יהיה בסדר." הבטיח אברהם עקיבא בחיוך חם.
" אני דואגת לו , מה יהיה עכשיו? אני לא רוצה שיקרה לו שום דבר!" נלחצה אביטל ואברהם עקיבא ניסה לנחם אותה.
" טוב , הנה בואו , לאט לאט יצחק ראובן . הגיע כבר האמבולנס. הוא בחוץ." זירזה אותם תהל שרה בת השש עשרה.
אביטל נלחצה מאוד במשך הנסיעה לבית החולים הדסה עין כרם. כאשר הם הגיעו , רופא צעיר שהיה בתחילת דרכו, גבריאל טופז טיפל ביצחק ראובן פצוע היד בעדינות.
" אל תדאג, חמוד. הפציעה לא כל כך חמורה. אפשר לרפא בכל דרך שהיא , וזו הדרך שבה אני מטפל." הרגיע גבריאל את יצחק ראובן המובהל.
" מה המצב של הבן שלי , בסדר?" שאלה אותו אביטל בדאגה. היא הביטה בו בעיניים לחות.
" כן , הוא בסדר גמור. והפציעה אינה חמורה כל כך. רק האצבע שלו נחתכה וירד מעט דם. איך קוראים לך? , דרך אגב אני גבריאל טופז." אמר גבריאל ברוגע ואביטל ניסתה לחייך לעברו.
" כן? הייתי כל כך לחוצה. שמי הוא אביטל כהן . בן הזוג שלי נפטר לפני שנתיים. איזה שם יפה יש לך." אמרה אביטל בלחץ וחייכה אליו בקלות.
" טוב , גם אשתי מאושפזת פה במחלקה לטיפול נמרץ , ולאשתי קוראים אביה. דרך אגב, יש לי שתי בנות , אודליה ודנה." אמר גבריאל בנעימות.
" גבריאל , תסלח לי נכון? אבל אני מאוד מודה לך על שטיפלת בבני יצחק ראובן כהן. מה יש לאשתך? תסלח לי על השאלה, בסדר?" שאלה אותו אביטל בחוסר ביטחון.
" אביה סובלת ממחלת הדיכאון כבר כמה שנים טובות , היא מאושפזת כבר למעלה משמונה חודשים פה. " ענה לה גבריאל בעצב.
" סליחה , אני מצטערת . לא הייתי צריכה לשאול אותך. תודה ולהתראות רק בשמחות." אמרה אביטל בהצטערות עמוקה.
" לא , זה בסדר. אביטל , שמחתי מאוד להכיר אותך. ותגידי? בן הזוג שלך היה צעיר כשהוא נפטר?" שאל גבריאל בסקרנות. אביטל לא ענתה לו והשתתקה מרוב פחד.
" תודה ולהתראות. גבריאל. שלא תדע עוד צער." מיהרה אביטל להיפרד ממנו והלכה לדרכה.
" אביטל , אביטל! חכי! לאן את רצה? חכי! לא סיימנו לדבר!" צעק גבריאל לעברה אבל היא הספיקה כבר ללכת. גבריאל נאנח מקרב ליבו. הבחורה שהוא פגש נורא מסקנת אותו. אף על פי שהוא נשוי ויש לו שתי בנות.
אוי , אביטל. למה לא סיימנו לשוחח. חשב גבריאל בייאוש. אני רוצה להכיר אותך ואפילו לא השארת לי את המספר שלך.