אפקט הפרפר

מעשה בפרפר צבעוני ויפה שאהב לעוף מפרח זה אל פרח אחר
לפזר אהבה ולשתות צוף מתוק, אבל תמיד, רק קצת
היו לו גבולות. הוא לא רצה להשמין, מנחת
הוא גם פחד שיאהב את הפרח, ולכן, קצת. רק קצת.

והפרחים שכה התגעגעו אל הפרפר הקטן, הזילו עלי כותרת כשהלך
ולא שב. אך לו, לא היה אכפת. הוא היה פרפר והיה לו אפקט.
ששמר עליו מפגעי הזמן והטבע, אפקט הפרפר.
הפרפר אהב לנפנף בכנפיו הקטנות והזוהרות ולעוף רחוק
לראות עולם יפה וורוד, לדמיין שהוא נשר או אריה
להביט בפרחים היפים בשלל צבעיהם ולגמוע אהבה.

עד שיום אחד, ראה פרח יפה, קצת אחר, קצת שונה
ורצה הפרפר לשתות מעט צוף, ושתה. ושתה. ושתה.
הוא מעט הסתחרר ונמנם על הפרח וחלם. וחלם.
והפרח הגן על הפרפר וחימם והרגיע
ונתן לו אהבה עם עלי כותרת וצוף מתוק שישביע
והפרפר התמכר אל הפרח, ונשאר. ונשאר.

הוא ניסה לעוף, לעוף רחוק כמו שאהב. והוא עף. וחזר.
וכך שוב ושוב, הפרפר הלך ושב, אל הפרח שאהב
וכשהלך הפרפר, הפרח נעצב, והרבה עלים ממנו נשרו
והרבה צוף לא נותר. הגבעול קמל והשמש, ייבשה את מימיו.

והפרפר שב אל הפרח היבש שאינו פורח, ונעצב
הוא חג מסביבו ושתה ממעט הצוף שנותר
והפרח קמל וקמל.
וכשעלה אחרון נשר מהפרח ועף עם הרוח
הפרפר הזיל דמעה ונשען על הפרח אשר קמל,
ולבסוף, נפל על האדמה היבשה, ונרדם.

והפרפר? נפנף בכנפיו לאט לאט
עד שנרדם לידו, ולא קם.