שמש של עפר לפנייך

אתה שמש. אתה חי אתה נקי אתה טוהר.
אתה קורן בלבנות.
ואתה מסתנוור מהן. ואתה משתחווה להן.
ואתה כוכב מסנוור ממשל.
הלובן שלה איננו אלא משל מהמם לטוהרך.
וכשתדע את זה היא תתחיל לזהור שוב.
אל תכבה את נשותינו.
תאמר לה. את משל. את מסתירה אותי. הלוואי שתזוזי קצת. רק קצת. לא מי יודע מה שמש אומנם רק פנינים לפנייך אבל בכל זאת שמש של פנינים לחייך.
שנוכל קצת לישון בשקט שלא תראו את
הפצעים נפערים. שנישאר לבד ונישבר לאט.
בלי המבט הקרוע שלכם.
לפעמים כשעוצמים את העיניים רואים יותר.
לבנתי את לא תדהי עוד אשוב לבעור בך כמקיץ מחלומי. אני כאן. תנוחי . הכל בסדר.