האיש בעל שתי האהבות – פרק שני

יצאתי מהדלת.
שמעתי את רעות ממלמלת לעצמה: "הכל יהיה בסדר, ה…ה..הכ…הכל יהיה בסדר", ואז שמעתי קול של זכוכית נשברת.
טוב שלא הגזימה… אבל החלטתי לא להיכנס ולהגיב, היא צריכה זמן, יהיה בסדר, את האישור שלי קיבלתי.
אוי אני אידיוט.
ובספק הזה הלכתי לעבודה כרגיל, שתיתי עוד בירה ועוד אחת, שוב צעקתי במגפון ושוב ג'ון סיפר לי על עוד מישהי שהוא הביא אתמול.
יום רגיל.
עבר יום. ועוד יום. ועוד אחד.
עם רעות הכל היה כרגיל, היא לא הפגינה שום כעס, שום עצבים, אולי אפילו להיפך, במיטה היא התנהגה כאילו זאת פעם ראשונה שאנחנו ביחד, לי זה לא הפריע…
הגיע יום חמישי, יצאתי מהעבודה בשש, הגעתי הביתה, היא עדיין הייתה בעבודה, בחברה המזדיינת שלה הכי מוקדם שמשחררים אותה זה 19:30, התקלחתי, התייפיפתי, לבשתי את המכופתרת האדומה שלי, רק למסיבות מיוחדות אני לוקח אותה.
התיישבתי בסלון, ידעתי שהמסיבה מתחילה רק ב-21:00 ושיש לי זמן.
לקחתי קורונה, כנראה כבר הבנתם שאני חובב משקאות לא קטן, וראיתי כדורגל.
בערך ב-20:30 היא הגיעה, "חתיך שלי", היא אמרה. התנשקנו ארוכות, נשיקה ארוכה מאוד שכללה ליטופים נעימים וכיפיים. היא התחילה לדמוע.

"לא… אני לא מאמין… אין מצב.. מה יש אהובה שלי?" שאלתי, באמת דאגתי לה.
"כלום, אתה תחשוב שאני מפגרת"
"את יודעת שלא, דברי איתי" ליטפתי לה את הפנים וניגבתי לה את הדמעה שזלגה, תוך שאני שר לה בשקט את השיר שהיא הכי אוהבת, שמאוד התאים למצב, אתם יכולים לנחש מהו…
היא צחקה צחוק עצוב כזה, מין צחוק שניבא רעות.
"פשוט יש לי הרגשה שיהיה שם משהו היום, אני לא יודעת, מסיבת רווקים זה.. זה… א..אנ.. אני פשוט מפחדת, שמישהי.. בטעות.. לא יודעת מה, אוף אני והמוח המפגר שלי.
"חמודה שלי… אני באמת מצליח להבין אותך" היא המשיכה לבכות.
החזקתי אותה חזק.
"היי, תסתכלי עליי, בעיניים, לא עומד להיות שום דבר, אני עומד לשתות רק בשביל לכבד את רון, אני לא עומד להשתכר, אני לא עומד לעשות כלום, רק לדבר עם כל החבר'ה, כי אני לא רווק, אני בעל לאישה הכי יפה ומדהימה שקיימת."
"אוקיי", היא אמרה, ואז החלה להתעוות.
היא נשמה בכבדות ובמהירות.
"לא… לא…. לא…. זה לא מספיק לי, היא רצה והביאה ספר תנ"ך, אין מצב.. אין מצב… זה לא קורה… אני רואה את זה…"
עכשיו התחלתי לפחד, לא הבנתי מה קורה לה. הבחורה משתגעת לי. היא לקחה לי את היד בחוזקה והניחה אותה על אותו ספר קדוש.
"מה את עושה? את יודעת שאני לא מאמין בשטויות האלה."
"לא אכפת לי, אתה עכשיו עומד להישבע לי שאתה לא עומד לזיין איזה חשפנית זונה מזורגגת"
אני חושב שלא שמעתי אותה מקללת חודשים רבים.
כל כך נלחצתי והחלטתי שלמרות שאני שונא את כל האמונה העיוורת הזאת, את הקדושה הזאת, ולמרות שאני אוהב רק את הסיפורים והמיסטיקה של התנ"ך, אני אשבע בשביל רעות, רק שלא תשתגע, תיקח את האקדח שלי ולא בכוונה תשים לעצמה איזה כדור בראש…
"אני לא עומד לזיין חשפנית זונה מזורגגת כי אני אוהב אותך"
נישקתי אותה ויצאתי משם מהר. מי שהיה מסתכל מהצד היה אומר שברחתי. לדעתי לא ברחתי. פשוט רציתי לצאת משם.
וואו, זה היה ממש מפחיד, ניסיתי להשכיח את זה מהמוח שלי, עליתי על האופנוע שלי וטסתי למועדון, נראה לי שנסעתי על איזה 170, או שסתם נהגים החליטו שהיום זה יום ה"לעשות ליוסי פרצופים עצבניים", לא הצלחתי אפילו במהירות הזאת להשכיח את מה שקרה עכשיו. נראה לי שאפילו קצת כעסתי עליה. מה עובר עליה? היא השתגעה לגמרי. פאק, ומה עם היא הייתה מחליטה להרוג אותי ולא רק להכריח אותי להישבע. החלטתי שאני לא עומד לחשוב על זה במסיבה, אני עומד ליהנות, לבלות, להש.. הבטחתי לה שלא. בעצם, מעניין לי ת'זין מה שהבטחתי, אני רוצה להשתכר אז אני יעשה את זה, לא השתכרתי כבר המון זמן, בא לי לשכוח קצת מהכל.