סתם עוד דפוק שהתאהבתי בו.

יודע מה? קשה לדמיין אותך כבר אחרת.
קשה לדמיין אותך בתור הבחור הרומנטי שיתעורר לידי בבוקר וינשק לי בכתף, במקום הבחור ההוא שמנשק לי את הצוואר באמצע בר בסוף השבוע.
קשה לדמיין אותך בתור החבר הקיטשי שיקנה לי מתנות במקום להציע לקנות לי שתיה.
קשה לרצות להיות האישה שמכינה לך אוכל ודואגת לך כשאתה חולה, כשאתה בעצם הגבר הזה שמנסה להראות שהוא חזק ולא צריך אף אחד. או אחת.
קשה להאמין שאתה אחר, כשהכל מסביב מסמן לי שאתה סתם עוד דפוק שהתאהבתי בו.

ויודע מה עוד?זה כאילו שהראש שלי עדיין לא הבין את זה.
כי הוא עדייו ממשיך לחלום על לילות איתך. וימים לצידך. ובקרים שמתחילים עם הגומה שלך. עדיין כאילו רוצה לדאוג לך. וכשהוא רואה אותך קצת עצוב הוא ישר גורם לי לפלוט את השאלה; "היי, הכל בסדר איתך?" , וגורם לי להחניק אנחה כשאתה שוב עונה כמו בקול מונטוני "כן, הכל מצויין." למרות שכשאתה מסתכל בעיניי אני בערך יכולה להשבע שלא.
אבל אז, העיניים שלך מתרחקות ומוכיחות לי שאתה סתם עוד דפוק שהתאהבתי בו.

וזה משגע איך זה שהלב כל פעם משלים עם העובדה הזו מחדש. שעשרות יכולים להסכל עליי ולרצות להיות שלי, ודווקא זה שאני הכי רוצה כאילו נותר עיוור. או שהוא רואה רק דברים שהוא בוחר לראות. ואז שוב בכל פעם הלב משלים עם המציאות שכרגיל, התאהבתי באדיוט מטומטם שתקוע עם הראש בתחת של עצמו. אתה סתם עוד דפוק שהתאהבתי בו.

ואני שואלת את עצמי אם המצב היה אחרת, אם הכל היה שונה מהתחלה ולא היינו דפוקים כמו שאנחנו היום, אם אז, כן הייתי יכולה לדמיין אותך אחרת.
יודע למה?
כי אני באמת רוצה.
אני באמת רוצה לדמיין אותך בתור החבר הרומנטי, הגבר המופרע והילד הטפשון שכל אחת חולמת עליו. אני באמת רוצה לדעת שאתה יכול להיות אחרת. שאתה כן אחר.
איתך.. איתך זה שונה מכולם
איתך הלב שלי מסרב להשלים עם העובדה.
איתך הלב עוד מנסה לייצר תקווה שאתה לא עוד סתם דפוק שהתאהבתי בו.