רוצה אותך – פרק 1 ״זה אתה?!״
בוקר. אוי כמה שאני שונאת אץ הבוקר. אף פעם אני לא מצליחה לקום מהמיטה ולהתארגן ואני נראית נורא. יש לי שחור מתחת לעיינים ו מחוסר שינה וזה נראה כאילו נתנו לי שני אגרופים. אז החופש נגמר והדכאון של הבית ספר מתחיל. אני יושבת על המיטה וחושבת איזה מהר עובר הזמן , איך כבר סיימתי חטיבה ואני בכיתה י. אני נזכרת בכל החרברים והחברות שלא ימשיכו איתי בכיתה ואני רק מתבאסת.
בלית ברירה אני קמה מהמיטה, מתארגנת , שותה ואוכלת ויוצאת מהבית.
אני אוהבת ללכת לבד, לשמוע באוזניות אצ השירים האהובים עלי ולהסתכל מסביב, לנסות לשכוח קצת מהחיים לרגע.
אני מגיעה לשער ומסתכלת על הילדים, נזכרת מה קרה בשנה שעברה ומנסה מהר להרגיע את עצמי שזה לא יקרה יותר. ״מזל שלפחות חלק מהחברין והחברוצ שלי יהיו איתי״ אני חושבת לעצמי.
אז לאחר חיפושים ארוכים אני סוף סוף מוצאת את הכיתה ונכנסת. אני רואה כמעט את כולם יושבים במעגל ויש רצה אל חברות שלי ומחבקת אותן כאילו לא ראיתי אותן במהלך החופש. ״ספיר!!!״ אני ישר צועקת , ״אופל!!!״ היא מחזירה לי ואני נותנת לה חיבוק ארוך, מרגישה שהייתי צריכה חיבוק חם ואוהב אחרי התקופה הקשה שעברה עלי.
אני מתיישבת והמורה נכנסת. אני מסתכלת סביב מסתכלת על הילדים , בוחנת כל אחד. ואז אני רואה אותו יושב מולי ומסתכל עלי. אני המומה , משפשפת את העיניים כדי לבדוק אם אני לא חולמת. ״זה הוא????״ אני אומרת לעצמי, מבולבלת מהכל. הוא מסתכל עליי במבט כואב ולבי נמס. אני מייד מסמיקה ומרגישה כאילו אני מתאהבת בו מחדש. כאילו אני לא שולטת בזה.
אז אחרי החפירות של המורה מיד כולם קמים ומתחילים לסדר את השולחנות ואני כמובן יודבת ליד ספיר.
כל השיעור לא יכולתי להפסיק להסתכל עליו, על עצמות הלחיים המדהימות שלו, על השפתיים העבות והמגרות שלו שרוצות לגרום לי לנשק אותן. והעיניים. אוי העיניים. כחולות כמו הים , כאילו קוראות לי להתקרב אליו.
ואז הוא הסתכל שוב עם המבט הזה שלו , ממיס לי הלב.
אני מייד מסיטה את המבט הצידה מביישנות והלחיים שלי מסמיקות.
אני רק מחכה לסוף השיעור לאזור אומץ ולדבר איתו.
נגמר השיעור ואני מהר מארגנת את הדברים כדי להספיק לגשת אליו ואני רואה אותו בא לכיוון שלי ושל ספיר ואני מכינה את עצמי. ואז הוא בדיוק מתנגש בספיר והקלמר שלה נופל וכל תכולתו מתפזרת. הוא מייד מתכופף לעזור לה לאסוף את הדברים והיא גם ומבטם נפגש. הרגשתי שאני קופאת במקום. שהלב שלי נשבר. שכאילו לוקחים לי את ההזדמנות לדבר איתו אחרי שחיכיתי כל כך הרבה זמן. זה לא פייר!! זה פשוט לא פייר!! . עכשיו בחיים אני לא אפנה אליו. הרגשתי שהגרון שלי נחנק. הוא הסתכל עלי וכאילו הבין. לקחתי מהר את התיק והלכתי, מפחדת שהדמעות יזלגו.
הלכתי בהליכה מהירה ועצבנית, בוכה מבפנים
כשלפתע יד אחת משום מקום מגיעה מאחור תופסת את הפה בחוזקה והשנייה אוחזת בגוף שלי חזק, לא משחררת ואז…
תגובות (2)
נחמד :) יש לך הרבה שגיאות מקלדת, שימי לב בפעם הבאה…
מלא בהצלחה!
תמשיכי!!!!!!