הנופלים-1: חג מולד שמח.
ירייה חדה שברה את הדממה השוררת בחדרם הגדול של שלושת האחים. זה הוא לוק, האח הצעיר, שעצר את נשימתו, הפסיק לזוז.. בזמן ששני האחים עומדים להם, המומים, הוא נופל על הרצפה ברעש שמפלח את האוויר ומהדהד בליבם. והוא לא עוצם את העיניים. אז הם מגיעים למסקנה- ששם זה נגמר, בשבילו.
אבל, לא. אני מאמינה כי הוא עוד שם, אני מאמינה כי הסיפור הזה לא ייגמר ככה, אני מאמינה- שזוהי רק ההתחלה.
אז האח הבכור, ג'וי, התכופף אליו- אחרי שיצא מן ההלם, ועצם בעדינות את עיניו של אחיו הצעיר. שנגע בעורו, הוא כבר נהיה קר.
אני אף פעם לא הבנתי- מהו המוות? לאן אתה הולך אחרי שאתה מת?
ואני גם לא קיבלתי תשובה, וכנראה לא אקבל- עד שאני אמות.
אז החלטתי לחקור את זה. מוות הוא הכרחי- אני רוצה להאמין,
כי המוות הוא ההתחלה של משהו אחר.
אל תבכו כשאנשים מתים, כי הם עוד שם, אתם פשוט לא רואים. אל תבכו עליהם, כי בכל מקרה- אתם הבאים בתור.
חג מולד שמח,
ג'וי, ארלונד, ולוקי.
תגובות (2)
כתיבה יפה. זה נשמע מעניין…
תודה.