הריון עונש או מתנה? פרק 29

הריון עונש או מתנה?:
מהפרק הקודם:

אני נשארתי בו לבד התכרבלתי בתוך עצמי ובכיתי בכי של תינוקות. מה קורה לי? מה לא בסדר אצלי? ולמה הוא אומר לי את הדברים האלה? הדלת נפתחה.

פרק 29:

הדלת נפתחה "היי" היא אמרה מחייכת. "היי" השבתי "כמה זמן לא ראיתי אותך" היא התקרבה "וואו קייט השתנת מלא. איך אמא ואבא?" "סשה אני לא מבינה למה את לא זוכרת שההורים נטשו אותך, הם זרקו אותך היית בעייתי להם" היא אמרה והרגשתי שנהיה לי חור בלב. "קייט אז למה אבא ואמא השאירו אותך את אותו דבר כמוני את זאת אני אנחנו תאומות!?" רגע של משבר עבר בי.

"כי אמא ואבא אהבו אותי יותר וכי לא הצעקתי להם כמוך גם ממני שחכת וזרק אותי כמו שההורים עשו לך הדחקת אותי קראת לי הילדה המושלמת וניסית כל הזמן למרר לי את החיים התנהגת כאילו את ילדה יחידה אם היי זוכרת היית זוכרת שאני ואת לא מדברות" "אז אם אני ואת לא מדברות למה באת?" שתיקה סררה בחדר לכמה דק'

"באתי כי נתן ביקש שאני יבוא" "אני צליחה להאמין" חוסר האמון רק גבר בי "סשה הבאתיי לך תמונה מ-4 השנים האחרונות שלך עם המשפחה עם ההורים" היא הוציאה את התמונות והסתכלתי עליהן מחפשת את עצמי "מה את מראה לי פה אני לא נמצאת בתמונות" "זה בדיוק העניין סשה את כבר לא חלק מהמשפחה"

אני לא מאמינה הוא צדק אבל איך?! "קייט צאי מפה אני לא רוצה לראות אותך יותר" אמרתי "זה בסדר גם אני לא רוצה לראות אותך" היא אמרה וחיוך מרושע עלה על פניה. ואז היא הוסיפה שנייה לפני שהיא יצאה מהחדר "באתי רק כי החבר החתיך שלך ביקש ממני. אבל עכשיו שאני ראיתי איך התנהגת אליו אני די בטוחה שהוא יצטרך ניחום ותנחשי מה את לא רוצה אותו ואני כן אז תאחלי לי בהצלחה איתו. ביי"

"זונה תמותי ואל תעזי לגעת בו הוא שלי!" צעקתי "היית מתה דחית אותו בזמן שהוא דאג לך שהיית פה יומיים מחוסרת הכרה כי את לא היית מסוגלת לזכור אותו" היא התגרתה "שקט שטן" וזיכרון צף לי. קייט תמיד הייתה גונבת ממני הכל ההורים היו אוהבים רק אותה היא הייתה הילדה האדיאלית בשבלהם ואותי זרקו היא גנבה ממני את אהבה הראשונה שלי ממני הוא בגד בי איה כי חשב שאני זאת היא היא גנבה לי את….

ההמשך יבוא…