חיי מרגלים = פרק 4

מזל שקילתי קריאה מטי-ג'יי כי אחרת לא יכולתי להתמודד עם כל הבנות בקבוצה שלי בבת-אחת.
כולם חשבו שאני איזה סופרוומן שבאה ממאדים לעזור להם!
בכל מקרה.. יצאתי מהכיתה בריצה ונכנסתי לאיזה כיתת מדעים ריקה.
שם לחצתי על מרכז השעון וההולוגרמה של טי-ג'יי עלתה.
היא הייתה למול המחשב שלה.
"מה קרה טי-ג'יי?" שאלתי אותה.
"יש לך עוד משימה…" היא אמרה לי בקור.
"היא תתקיים בעוד חצי שעה והיא תהיה בלונדון. הפרטים יחכו לך במסעדה בשם 'הלובסטר החם' הקוד הוא 'בא לי מים בלי סוכר' אני חוזרת.. 'בא לי מים בלי סוכר'…" היא אמרה בנשימה אחת לא אנושית והתבוננה בי מעבר למחשב שלה.
ולפעמים באמת חשבתי שיכול להיות שטי-ג'יי היא רובוט.
"אנא שמרי על סודיות הפעם…" היא הוסיפה.
הפעם הייתי בטוחה שהיא רובוט!
"אני לא יודעת על מה את מדברת.." החלטתי לקחת את האפשרות המכחישה.
"את יודעת בדיוק על מה אני מדברת.. ובמקרה השותף שלך לפשע ההוא שאני מדברת עליו עומד מאחוריך…" היא אמרה בקור כשחזרה למחשב שלה.
הסתובבתי בבהלה וראיתי את אדם.
נאנחתי.
"טוב, טי-ג'יי אני יצא למשימה עכשיו.. את יכולה לשלוח לי את המטוס הבינוני? דגם מספר 20874D אני חושבת…" הסתובבתי חזרה לטי-ג'יי.
"הוא מחכה לך מעל הבניין של הבי"ס.." היא אמרה ואז התנתקה השיחה.
"טוב, אני חייבת לזוז…" לחצתי על הכפתור הצדדי של השעון והבגדים של המרגלים התלבשו עליי תוך כמה שניות.
פניתי ללכת אבל אדם נעמד בפתח.
"מה אתה רוצה?" שאלתי אותו.
"מה *את* יכולה להציע לי בתמורה לזה שאני ישמור את הסוד שלך?" הוא שאל אותי כשנישען על הדופן של הדלת.
"מה אתה רוצה?" חזרתי על אותה שאלה.
"שתמכרי לי את הגוף שלך…" הוא תפס את המותן שלי וקירב את ראשו אליי.
"לא הולך לקרות.." הפרדתי אותו ממני ונעמדתי עם הידיים על המותניים.
"אוקיי… תתני לי לבוא איתך…" הוא חייך.
רציתי להגיד לו לא אבל ידעתי שיש לו דברים הרבה יותר גרועים מזה אז ידעתי מה לעשות.
"טוב.. נראה אם תוכל לעמוד בקצב…" אמרתי לו כשעקפתי אותו והלכתי למדרגות הכי קרובות שהיו לחדר המדעים ההוא.
אדם התהלך מאחורי כשהוא עם הידיים בכיסים.
כשהגעתי לגג המטוס באמת חיכה לי שם.
חייכתי.
זה היה המטוס שתמיד רציתי… הוא היה שחור עם להבות בכנפיים והוא היה אחד מהמטוסים הכי מהירים שיש שלא לדבר על מערכת הטילים שהותקנה בו.
נכנסתי למושב הקידמי מול ההגה והתארגנתי לטיסה.
אדם התיישב לידי במבט אדיש.
"אתה מפחד מגבהים?" שאלתי אותו.
"לא.." הוא ענה בפשטות.
"יופי.. כי אנחנו הולכים לעבור כמה אטמוספרות…" החזקתי חזק בהגה ואז התחלנו לעוף.
הבטתי בכל העיר מלמעלה.
זה היה פשוט כיף.
אהבתי את הגובה. מאז ומתמיד.
"לולה?" אדם קרא לי בנימה אדישה.
"ראית את המצעד ההוא שהיה שם?!" הצבעתי על הקרקס שעבר ברחוב ראשי.
"לולה?"
"ואוו! יש להם גם פיל וגם ג'ירפה!!"
"לולה?"
"ואריה!? אני חייבת ללכת לשם!"
"לולה?!"
"בוא נלך לשם!"הפנתי את מבטי אליו.
"לולה!" הוא צעק מול פניי.
"מה?" שאלתי בנימה תוהה.
"עברת את החנות…" הוא הצביע למטה.
בדקתי את זה והוא צדק.
עשיתי סיבוב וחזרתי על עקבותיי.
"איפה זה?.." חיפשתי את ה'לובסטר החם..'
"ממש כאן.." אדם הצביע על החנות הנכונה.
"תו-דה.." פניתי לביניין של המסעדה וחניתי מעליו.
"בוא נעשה את זה מהר… אני רוצה לחזור ולראות את הקרקס!" רצתי לכיוון המדרגות של הגג.
אדם התהלך מאחוריי.
"חכי…" הוא אמר לי.
נעצרתי.
"מה קרה?" שאלתי אותו.
"בואי לכאן…" הוא אמר.
"נו מה אתה תינוק?!" צעקתי עליו.
"תתקדמי אליי עכשיו.." הוא המשיך.
באתי אליו והוא תפס אותי בתיק והעיף אותי אחורה.-אל מאחוריו.
אני לא נעמדתי שם אני פשוט נפלתי מהחוזק שהוא עשה את זה.
"מה אתה עושה?!" צעקתי עליו.
לפתע נשמעה ירייה ולאחר שניה או שתיים אדם נפל על הברכיים כשהוא עם הגב אליי.

ההמשך יבוא… (פאם פאם פאם!!!!!)