קברים נורדים – פרק 9: ארס הנחש הארור
פרק 9: ארס הנחש הארור
"אתה בטוח שאתה יודע מה אתה עושה?" שאל לוקי, קולו נשבר בסוף המשפט. הוא עמד מול המפעיל שלו, האדם שמחלק לו פקודות. למרות שגופו של לוקי לא באמת היה באותו אזור חשוך – הוא עדיין פחד ממנו. לוקי היה בחור עם שיער שחור שמגיע עד לקו החזה שלו, הוא היה עם גוון עור לבן ושפתיו הדקיקות רעדו. עיניו הירוקות הביטו בכס של אדונו, שהיה מופנה כלפי הגב, כך שראו רק את כפות ידיו הגדולות והשריריות של האדם שישב שם.
"לוקי, אתה מכיר אותי כבר זמן רב, מתי עשיתי משהו מבלי לדעת מה הסכנות וההשלכות אליו?" שאל בקול עמוק ומצמרר.
"בכל זאת, הראגנרוק מתקרב, אתה מבקש ממני לעזור לנבחרים ל-למנוע אותו." לוקי אמר.
האדון שלו לא נראה מודאג מכך, הוא רק נשף בצחוק כבד ומפחיד. "לוקי, בשביל המטרה שלי אני אצטרך שהראגנרוק יעבור. שכל האלים ינצלו ממנו." האדון אמר. "בגלל זה אני אצטרך שתעזור לנבחרים למצוא את החרבות ולמנוע את הראגנרוק."
"מי אמר לך שהם יבקשו את העזרה שלי? בכל זאת, אני הרגתי במכוון את אחד האלים שאמור לעזור להם גם." לוקי אמר.
"לוקי, הם יבקשו ממך עזרה. אתה שוכח כמה טיפשים האלים יכולים להיות." אמר.
"א-אבל בכל זאת, נוקס –"
"זו שאלה של זמן, לוקי. אתה יושב תחת נארוי, הנחש הארור שמתיז על פנייך את הארס שלו, כבר כמה עשרות שנים. הראגנרוק בפתח והם יצטרכו לכל עזרה כנגד הענקים והילדים שלך."
"זו בדיוק הטענה שלי, למה שהם ירצו שאני אעזור להם להילחם נגד הילדים שלי? למה שהם יחשבו שאני אלחם בהם?" לוקי התעקש.
"מספיק! לוקי, אני רואה את העתיד מול עיניי. אתה מתווכח איתי, עם אדונך, נוקס, שבכל יום לוקח מעט מהכאב של הארס שלך בכדי שיוקל לך?" שאל בקול מעט זעום.
"א-אני מצטער, אדוני. אני כל כך מצטער." לוקי מיד השתחווה כלפיו. "ורק שאלה אחת אחרונה, מה עם ת'-ת'ור?" לוקי שאל.
"מותו של אל הברק אם כי בלתי נמנע. כל מה שנותר הוא להמתין ולחכות, לוקי." האדון, נוקס, אמר. "אודין ייפול לרגלנו ואסגארד תשתחווה בפנייך."
לוקי לפתע פלט גניחת כאב חזקה ואחריה הוא קרס על רצפת הלבנים המחוספסת בידיים וגוף רועד. הוא הרגיש את עיניו נצרבות תחת הארס של הנחש הארור, ואת עורו נחכך תחת הטיפות שניתזו מעיניו.
הוא צרח בקול ועיניו הירוקות התכווצו לגודל קטן מאוד הוא הרגיש שעורו נקרע ממנו ושחומצה שורפת את האיברים הפנימיים שלו.
"תראה מה הם עשו לך, לוקי, רק כי הרגת מישהו שגם ככה היה חוזר לחיים." הוא הזכיר לו. "אתה תזכה לנקמה שלך, ואני לשלי. רק תזכור, לוקי, טעות אחת הכי קטנה שתגרום להם לחשוד בך – וזה הסוף שלך. אתה עוד תגעגע לכאב של ארס הנחש בגלל העינויים שאני אעשה לך. המטרה שלי חשובה יותר מכל, לוקי."
"אני לא אאכזב אותך, אדון." אמר לוקי לאחר שהכאב פג. הוא קם על רגליו הרועדות ויצא מתוך החדר החשוך. המסדרון שהוביל לשם היה ריק מאנשים ויצורים, רק קצב פסיעותיו על הרצפה נשמעו.
שער ירוק ויפיפייה נפתח וקרע את האוויר, לוקי נכנס לתוכו וחזר למקום שבו הוא נמצא באמת. כבול לשלשלאות מתכת גדולות וכבדות, מתוחות כך שגופו נמצא באוויר וידיו מתוחות לצדדים. גבעולים ירוקים ועבים התפתלו ותפסו את ראשו של לוקי שלא יזוז.
הוא נזכר ביום הראשון שהגיע לשם. כבול בשלשלאות שתפסו את רגליו וידיו ביחד, כאילו היה מפלצת. הוא זכר כיצד ת'ור ואודין ביקרו אותו פעם אחת והביטו בו רועד וצורח לעזרה מבלי לעשות כלום.
"זה מגיע לך." ת'ור אמר כשלוקי בא אליו פעם אחת, בגופו הגשמי.
בכל פעם שהארס ניתז על פניו הוא נזכר בראגנרוק, מקור האור שלו, הרגע שבו הוא ישתחרר מהכלא שלו – אך כעת הרעיון שלו, לנקום בכל האלים, נגזל בגלל האדון שלו. שמבקש ממנו לעזור להם לשרוד.
"קח נשימה עמוקה, לוקי, הארס מגיע עוד פעם." הוא אמר לעצמו ולקח נשימה עמוקה. הוא ראה כיצד הנחש הענק התפתל סביב העצים של הכלא שלו, וכיצד הוא פער את פיו הענק ומתוך ניביו הארוכים יצאו שני טיפות ארס ענקיות שיגרמו לו לצרוח פעם נוספת. הוא אגרף את כפות ידיו וחיכה למגע של הארס בעיניו.
ואז הצרחה שלו נשמעה בכל רחבי תשעת העולמות.
תגובות (7)
כמה הערות:
* בתחילת הפרק אתה מזכיר את שמו של לוקי יותר מדי – "לוקי אמר… לוקי היה…" – אחרי שהזכרת אותו בפעם הראשונה ועד הפעם הבאה שהוא מדבר אתה יכול פשוט לכתוב "הוא."
* לגבי התיאור שלו, יש לי את אותה ההערה מהפרק הקודם (אני לא בטוחה שקראת את התגובה שלי, שלחתי אותה רק היום, ואני ממש ממליצה לך לקרוא את ההערות שם) – כשאתה מתאר דמות, פחות נכון לכתוב "הוא היה עם…" וכדאי להחליף את רצף המילים הזה ב"הוא היה בעל שיער שחור" או סתם "היה לו שיער שחור."
* "מבלי לדעת מה ההשלכות *שלו.*"
* "הם יצטרכו לכל עזרה." – תקן אותי אם אני טועה, אבל לא נראה לי שזה נכון לכתוב ככה. אני לא בטוחה במאה אחוז לגבי ההערה הזאת, אבל אני חושבת שתסכים איתי שזה לא ממש מסתדר. אני הייתי מחליפה את זה ב'יזדקקו.'
* "מותו של הברק אם כי אינו נמנע." – אם כי מה? חסרה שם מילה.
***
רגע, נוקס היא לא אלת הלילה במיתולוגיה הרומית? (אני די בטוחה שזה השם הרומי שלה. פעם קראתי ספר כזה עם הסברים על מלאאא אלים ואני זוכרת משהו.)
רגע, אבל הוא בן. כנראה שיש עוד נוקס שאני לא מודעת לקיומו XD
ועכשיו לפרק –
ממש אהבתי! גם אם מתעלמים מהעובדה שלוקי הוא אדיר בעיני גם בלי קשר לסיפור שלך (זאת שריטה קטנה שלי מאז… נצח XD אני ממש אוהבת את האל הזה), הפרק היה ממש טוב. נקודת המבט החדשה ממש מרעננת, ולמרות שהכל די מסתורי ולא מובן, זה צעד *ענק* בעלילה.
אני מקווה שיהיו עוד פרקים כאלו.
קטניס אוורדין, סוף.
כן לא יצא לי לקרוא את התגובה שלך, אשיים את זה לפרק הבא ;) וטוב, כל מה שאני יכול להגיד זה שנוקס הוא דמות מפרי דמיוני, לא משום מיתולוגיה כזו או אחרת XDD תודה רבה! שמח לשמוע שהפרק היה טוב!
איישם* אפליקציה טיפשית
חידוד קל –
האלים הפכו את אחד הבנים של לוקי לזאב ואותו בן – זאב, אכל את אח שלו(בן שני של לוקי.). אותו אח שנאכל – זה נארוי, ובעזרת האיברים הפנימיים שלו קשרו את לוקי.
נארוי זה לא הנחש. אני בכלל לא יודע איך קוראים לנחש(אבל בטח יש לו שם. במיתולוגיה הנורדית כמעט לכל דבר יש שם).
זהו.
פרק מסתורי וטוב(אבל קצר).
קטניס את צודקת. נוקס היא האלה הרומית המקבילה לאלה היוונית ניקס.
היי, גם אני קראתי ספר עם מלא הסברים. יש מצב שקראנו את אותו אחד.
אבל הוא בן… אז… לא משנה.
לוקי אדיר. תמיד היה ותמיד יהיה.
תמשיך!
לוקי ❤
פרק נהדר! מצטערת שלא הגבתי הרבה זמן, אני כל הזמן שוכחת.
בכל מקרה, אני אישית מעדיפה כתיבה מגוף שלישי ורק בזמן האחרון שמתי לב שזה טיפה מציק לי לקרוא ככה אבל לא נורא.
מאוד אהבתי את בראן (כתבת אותו מעולה!) ואני גם ממש מחבבת את ג'ייסון ואסטריד, הם ממש נחמדים. קטניס, יש לך קראש על בראן? XD טוב לדעת.
בקיצור פרק ממש טוב, אני לא מאמינה שכתבת כבר את פרק 12. וואו, אני מעריצה את היכולת שלך לשבת ולכתוב ככ הרבה. באמת.
תמשיך!! :)
היי, נראה אותך אומרת שהוא לא מקסים.
הוא כזה חמוד עם כל ההתלהבות שלו, וגם ככה יש לי קראש כמעט על כל דמות שלישית שאני קוראת, זה לא כזה מיוחד XD
אולי אני אשפפ אותו עם אסטריד בהמשך. תלוי במצב הפאנגירליות שלי באותו היום (אל תסתכלו עליי ככה, עברו כבר תשע ועדיין לא שיפפתי כלום. ***כלום***)
קטניס אוורדין, סוף.
את מתארת את לוקי ו ת'ור כמו אלה של מארוול.
לת'ור יש זקן אדום ארוך ושיער ג'ינגי ארוך. והוא מסריח.