מצוד הנבלים: פרק 25- מישהו שתאהב

אז לפני הכל, יש שיר שהוא ההשראה שלי לפרק הזה, בין היתר, ומי שמעוניין לשמוע: ^^

נואר לא יכלה להמשיך בלי אנג'י. היא הייתה חברתה הטובה ביותר, והיא נעלמה לפתע, עוד מבלי ששמה לב. איך יכלה לתת לזה לקרות? איך הייתה עסוקה כל כך בלעצור את הנבלים שלא הבחינה שהיא לא איתם באותו החדר? כן, כן, יש לה סיבה מוצדקת, עתיד הממלכה והכל, אבל… היא מעולם לא השאירה את אנג'י לבד כשהזדקקה לה, לא מבלי לסכם בהדדיות שלא יעשו דברים מטורפים מבלי להודיע זו לזו. היא דאגה.
וזו לא רק אנג'י, גם פייר נעלם. הם כנראה נשארו מאחור יחד, אבל למה? מאיזו סיבה לא נכללו בהעברה לטירה?
"את מתעסקת בדבר הזה יותר מדי," רג'י שם לב להבעות הפנים הלחוצות של נואר בשתיקה החזקה שלה. "הם יהיו בסדר." הוא נופף בידו בסימון לסילוק דעתה.
"אתה סתם אומר את זה." היא לא נרגעה.
"כן, את צודקת. אבל אין לך באמת מה לעשות עם זה." היה משהו בדבריו. "קדימה, יש לך עוד להציל את הממלכה."
"הנסיך כבר הלך לאיב." רפאל הזכיר להם. "אתה מפחד שקארל או איימי ינסו משהו?" הוא פנה לרג'י בגיחוך.
"לא שאני לא סומך על החבר המלכותי ואיש החייל שלכם," הוא הסביר לו. "אבל אי אפשר לדעת. והיות ואני כבול איתכם עד סוף המשאלה השלישית, אולי כדאי שאנצל את זה כדי לצפות בדברים מעניינים, כמו בניסיון שלכם לעשות דברים טובים."
"וואו, אתה כל כך אדיב." נואר אמרה באנחה צינית.
"כן. כן, אני יודע." רג'י התגאה בעצמו.
"אז, מה קארל או איימי רוצים לעשות?" רפאל שאל אותו.
רג'י משך בכתפיו בחוסר ידיעה.
"אתה הג'יני הכי חסר תועלת שיש." רפאל שפשף את פניו בייאוש. נואר הוסיפה להיאנח.
"או-קיי." היא הרימה יד וביקשה את תשומת ליבם. "אז בגלל שכרגע אני המנהיגה, אנחנו נעשה את מה שאני מחליטה.
"יופי של אסרטיביות." רפאל החמיא לה, אך היה לה ספק לגבי הכוונה שלו. נואר לא התייחסה.
"מה בראש שלך, נסיכה?" רג'י שאל אותה.
"נעשה את זה בדרך הקלה והפשוטה." היא הסירה את טבעת המלכות הזהובה מהאצבע השלישית שלה והגישה אותה לרפאל. "תעשה את הקטע שלך. תמצא את קארל."
"הו, זהב!" רפאל התרגש יותר מהמתנה שקיבל בעסקה מאשר מהמשימה שהטילה עליו. כמובן.
"נו?" היא הייתה קצרת רוח.
"הו, כן, כן." הוא לא הסיט את עיניו מהטבעת הבוהקת, והקליק באצבעותיו בקול. נואר הסתובבה ומצאה את קארל עומד מולה. פניו האדימו ועיניו נפתחו בהפתעה. היא לא שמה לב שגם היא האדימה.
"עכשיו אני יודעת למה בחרת דווקא בו." רג'י אמר בשקט וגיחך.
נואר כיווצה את גבותיה ותפסה בידו של קארל. היא גררה אותו איתה, הרחק מהם, למקום בו יוכלו לדבר. היא הצמידה אותו לקיר בתוקפנות ושילבה את ידיה. אם עדיין לא הבין את המסר שהיא כועסת, עכשיו היא מקווה שידע.
"מה לעזאזל קרה לך?" היא דרשה לדעת. "היית נחמד וטוב."
"אמ, לא בטוח שזו ההגדרה המדויקת, אחרי הכל-"
"לא תוכל להאשים את אמא שלך בזה." היא תבעה ממנו בכעס. "זה התירוץ הכי שחוק שיש."
"לא התכוונתי." הוא הרים את ידיו, וחיוך קטן ולא ברור עלה על פניו. נואר לא בדיוק הבינה. "אני מצטער אם פגעתי בך."
"אם?" היא נחרה בעצבנות.
"ש-. שפגעתי בך." הוא תיקן את עצמו. "ואני שמח שאת בסדר."
"כן. בקשר לזה," נואר נזכרה בנושא. "למה אתה לא מופתע שאני חיה?"
"טוב," הוא גיחך ברכות ושפשף את עורפו. "כי רפאל ואני הבאנו גלגל הצלה."
"גלגל הצלה?" היא לא הבינה. בכלל. מה זה אומר "גלגל הצלה"? למה שגלגל יוכל להציל משהו? היא חשדה שהוא משקר לה.
"הא, דרך מוצא. תוכנית ב'." הוא ניסה להסביר לה. "שכחתי שאין לכם דבר כזה כאן." הוא הוסיף לדבר לעצמו.
"איזו מין תוכנית ב'?" שאלה.
"לפני שבאתם, אחרי שאיב ורג'י כבר בנו את התוכנית השלמה שלהם, הוא ואני יצאנו לבדוק את ההר הקפוא בעצמנו. מצאנו את פייר, הבנו שהוא בסדר. קצת איטי, אבל בסדר. הוא הסכים לעזור ברגע שהתוכנית תצא לפועל." קארל הסביר לה. "אני מניח שפגשתם אותו."
"אז…" נואר ניסתה לבנות את הסיפור הגדול בראשה.
"לא הייתה לנו שום כוונה שתיפגעו. לפחות לא לשנינו." הוא אמר וספג ממנה חיבוק לוחץ. למרות שהיא כמעט חנקה אותו עם אחיזתה, הוא הצליח לגחך בחיוך זעיר.
"אבל, רגע," היא התרחקה ממנו בתכיפות. "למה בכלל הגעת לכאן? למה בכלל שיתפת איתם פעולה?"
"הו, זה- טוב- זה- בגלל- ש- אה-" קארל התחיל לגמגם ללא שליטה.
"בגלל- אה- ?" נואר שאלה.
"טוב, אני…" הוא נאנח. "אני- חיפשתי דרך לחזור הביתה. לבית שלי." הוא הסביר. "אחרי שלאקי מת… אני הרגשתי די חסר אונים. הייתי כלום במקום הזה ולא רציתי להישאר. הייתי מוכן לעשות הכל כדי להיפגש שוב עם אמא שלי, ופשוט לעוף מכאן."
"הו, אני- אני מצטערת."
"אז התכוונתי ללכת להיפגש עם מרלין כדי שישלח אותי חזרה." הוא הסביר לה.
"הא," ליבה של נואר לפתע החסיר פעימה. "ו- תגיד, לא יכול להיות מצב שבו תחליט להישאר?"
"אני לא יודע." השיב. "מה כבר יכול לגרום לי להישאר?"
"הא, אולי, אולי אנחנו?" היא שאלה, וקיבלה ממנו מבט מבולבל כתשובה. "אנחנו. חברים שלך."
הוא חייך. "זה נחמד. אבל עזבתי את אמא שלי לבדה. בלי להודיע. אני כל מה שיש לה. חוץ ממעילי הפרווה שלה, שאלה, המון- מעילי פרווה. המון. היא יכולה לחמם איתם הר מושלג."
"המ, אני מבינה," נואר השפילה את מבטה. היא התקדמה לקראתו והתיישבה בצמוד לקיר.
"את בסדר?" הוא שם לב לירידה הפתאומית במצב רוחה, וירד לשבת לצידה.
"כן. כן." היא שיקרה.
"אני זה שאמור להיות עצוב. לא את." קארל אמר לה.
"עדיין." השיבה. "זה לא משנה. עזוב את זה." היא הרימה את ראשה, לקחה נשימה עמוקה וחייכה אליו באילוץ. "אני מקווה שהכל יהיה בסדר כשתחזור." היא הנהנה, ואז הסיטה ממנו את ראשה.
"נואר." הוא פנה אליה. היא הרימה מעט את ראשה ובחנה אותו. היא הרגישה את ידו על סנטרה כשמשך אותה אליו, ונישק אותה על שפתיה. היא נבהלה. היא לא ציפתה לזה בכלל, אבל לא התרחקה ממנו, ולא התנגדה. פניה בוודאי האדימו מאוד. היא הרגישה נבוכה. היא מעולם לא התנשקה בעבר. למרות כל המחזרים שהיו לה, ולמרות כל ההצעות, מעולם לא יצא לה להיות עם מישהו. כמה מוזר זה, הא? היא מעולם לא חשבה שכך זה ילך, והאמת היא, שדווקא שמחה מזה. היא אהבה להרגיש את שפתיו הרכות על שלה, והחמימות שלו מצאה חן בעיניה.
הוא התרחק ממנה, והיא בהתה בו בקיפאון. היא הסיטה את ראשה ממנו והסתירה את הפנים עם ידיה. היא לא הגיבה לו במילים.
"לא הכית אותי, אני מניח שזה היה אישור למה שחשבתי." הוא אמר. "את אוהבת אותי?"
נואר לקחה נשימה עמוקה לפני שענתה. היא עדיין לא חשפה שוב את פניה. "ו- אם, אגיד- שכן?"
"אני לא אלך." הוא הפתיע אותה בתשובתו. נואר הרימה את ראשה והסתכלה עליו שוב.
"אתה רציני?" עיניה נפערו בתדהמה, והיא לא האמינה שלמצב הזה תזרום השיחה.
קארל הנהן בהסכמה. "גם את מוצאת חן בעיניי." הוא הודה בישירות.
"באמת?" היא חייכה בחיוך גדול חושף שיניים. "אבל," החיוך ירד ממנה במהירות. "מה בקשר לאמא שלך?"
"האמת שיצא לי לחשוב על האפשרות הזאת." הוא אמר. "אני בטוח שהיא תשמח להיות כאן. אף אחד לא ישנא אותה כי תכין פרוות מבעלי חיים."
"למה שישנאו אותה בגלל זה?" נואר לא הבינה.
"בדיוק." קארל קם ותפס בה והרים אותה איתו. "בואי." הוא לקח אותה בידה אל עבר חדרו של מרלין, אליו כמעט הגיע לפני שביקשה שיבוא. שניהם לא חזרו למקום בו רפאל ורג'י חיכו להם.
רפאל המשיך לבחון את טבעת המלוכה המוזהבת שנואר נתנה לו, ורג'י רקע ברגלו בלי הפסקה בחוסר סבלנות.
"אני לא חושב שהיא תחזור." אמר. "אני אלך." הוא הסתובב ופנה לעזוב את המקום.
"היי, רק רגע! לאן אתה בורח בדיוק?" רפאל הבחין כשהתרחק ממנו.
"עדיין יש לי מזימה לממש, חבר." הוא הציג לפניו את המנורה המזערית שהייתה מחוברת לשרשרת הזהב שעל צווארו. "אתה מתכוון לעצור אותי או לבוא לצפות?" הוא שאל אותו.
"לצפות, ברור." רפאל השיב לו מיד. "אין לי עסק בעניינים המשפחתיים שלך." הוא משך בכתפיו, והתקדם לקראתו בציפייה לבדוק לאן זה עומד להתדרדר.