התזמורת
חייבת להמשיך לנגן,
להמשיך לחייך בתזמורת
כאילו הכל בסדר.
כאילו שלא נגמר לי האוויר בחצוצרה.
אסור לי לעצור,
חייבת להמשיך לפרוט על הנשיקה.
לתופף בחוזקה
שכולם ישמעו
להיות בולטת מעל האחרים
ואם לא, אז מה אעשה עם ידי?
לאיפה אכוון את פי?
לאן אקדיש את נשמתי?
איפה אטמע אהבתי?
תגובות (1)
זה כל כך נכון, החיים מכריחים אותנו ללכת אחרי התזמורת להיות חלק מימנה. אהבתי.