התוצאה : סוף העולם -פרק 1-

אני לוחץ על השם שלך… ואני מגיע לפרופיל של 'רון זכאי'…
זה מכוון?

אתה יודע איך אני יכולה לסדר את זה?

איך זה סידר לך?

עכשיו סידרתי תנסה להיכנס שוב

נראה פשוט צריך לכתוב ב" קצת על עצמי" וזה עובד

אני רואה שכבר עשית הרשמה לפני הרבה זמן ובסוף לא יצא סיפור…
למה עכשיו יצא סיפור?
מה ישתנה?

הייתי צריכה דמויות ולחלק מכותבים שלהן הייתה בעיה לכתוב אז חיכיתי קצת

מהכותבים*

כבר הרבה זמן אני מנסה לרשום דמות לסיפור. אך משום מה כל מה שנרשמתי אליו לא המשיך להכתב. אני מקווה שלא אביא לך מזל רע.
שם: סמואל אלילו
גיל: 12
די גבוה לגילו, לבקן, נורא רזה וצמוק עד כדי כך שהעור שלו צמוד לעצמותיו. כמה מהשיניים שלו חסרות בזמן שכל השאר בולטות מפיו.
אופי: ביישן וחסר ביטחון עצמי, פוחד מהצל של עצמו, אוהב לגדל בבית עובש וחרקים קטנים. הם לפחות לא לועגים לו.
כוח: הוא יכול להיהפך לרוח רפאים. כשהוא רוח הוא יכול לרחף ולהכנס לתוך עצמים מוצקים. כשהוא נכנס לתוך חפץ הוא יכול לשלוט ולהזיז את החפץ שהעצם לא חזק יותר מהכוחות שלו (הוא יכול להזיז מנעול של דלת או לשלוט באנשים רגילים, אך הוא לא יכול לשלוט באנשים שריריים או לכפף פנסי רחוב).
רקע: אימו הייתה בהריון כשהיא נפגעה מהפיצוץ. אחרי כמה שבועות היא גססה למוות אך היא הספיקה להוליד את סמואל. את מוזמנת להוסיף מה שאת רוצה (ולשנות אם זה לא מתאים כרונולוגית לסיפור).
פגם: הוא מתקשה מאוד בדיבור. האסון גורם לו לדבר לאט ובשינויי צלילים.

שם: פטריק דימזי
כינוי: אורקל.
גיל: 17
כוח: לראות את העתיד.
נראה רגיל אך שיערו לבן ממש לבן ללא שורש אחד שחור. הוא שותק רוב הזמן בגלל שהוא מתנשא. הוא אינו מתחבר לאף אחד כי אף אחד לא מסוגל להבין אותו. יש לו יכולת לראות קדימה ולכן שיחות חולין שיכולות להתקיים עם אנשים הוא אינו חושב בכלל לקיים כי הוא יודע שזה סתם שיחות שלא מובילות לכלום אז למה להתאמץ?
כשהוא כן משוחח אז הוא חותך אנשים בדיבור כי הוא יודע מה הם עומדים להגיד. זה נחשב לא מנומס אבל אין לו סבלנות להמתין לכל המשפט.
כשכן יש לו עניין אז הוא מאוד מניפולטיבי. הוא משתמש ביכולת שלו בכדי ללחוץ על אנשים בנקודות הנכונות כדי שיעשו את מה שהוא רוצה. הרי הוא יכול לראות מה יקרה בעתיד עם כל פעולה ומשפט שהוא אומר.
לא כדאי ללכת איתו מכות או להיכנס איתו לקרב. הוא רואה מה הולך להיות ולכן הוא יכול לנצח אפילו עם כפית ביד.
ככל שהוא מתרכז יותר הוא יכול לראות קדימה יותר לעתיד. זה מסוכן כי כך הוא מאבד את תחושת הזמן ויכול להיכנס לטרנס של שעות. אבל כשהוא צופה רחוק יותר ויותר עיניו מלבינות וזוהרות בבוהק לבן חזק יותר ויותר לפי החיזיון שלו קדימה לעתיד. קפיצה ארוכה קדימה בזמן תגרום לעיניו להבליח בבוהק לבן ואפילו שיערו יתנפנף בבוהק לבן ועוצמתי.
הבעיה היא כאשר הוא מסתכל במראה. כאשר הוא רואה את עצמו במראה אז נסגר מעגל של חזיונות. כמו להעמיד מראה מול מראה ולראות את ההשתקפויות של המראות עד אינסוף. ללא עזרה הוא יכנס לטרנס עמוק שבו לבסוף יכנס להתקף אפילפטי שיכול לסיים את חייו.

זה הדמות הראשונה שלי אי פעם… אני מקווה שזה מספק.

נחמד… יש לי כבר רעיון !

משפט הפתיחה לא טוב – השתמשת במילה 'היה' פעמיים וזה מסרבל את המשפט.
"זה היה… אני זוכרת איך הכל היה…."

סימני פיסוק –
את חייבת לשים לב לנקודות בסוף משפט, לפסיקים ולשאר סימני הפיסוק.
כמה דוגמאות –
"זאת לא רק אני. יש עוד כמוני *;* ראיתי איך…."
"…קיילה *,* חברתי הטובה *,* קוראת לי."

הבעיה הבאה – זמנים.
קפצת הרבה פעמים בין הווה לעבר. זה מבלבל. באיזה זמן מתרחש הסיפור?
את כותבת פעלים בעבר אבל אז קופצת להווה.
למשל –
"בעודי מהרהרת", "מתנערת" וכו' כשבפעמים אחרות בסיפור כתבת "אמרתי", "שמעתי" "היה".

לגבי תיאורים – כל הקטע שבו הסברת על הפיצוץ, על שינוי המראה שלהם ועל הכוחות שקיבלו היה מסורבל ומסובך לגמרי. הרגיש כאילו שדחסת חמישה משפטים למשפט אחד ולא טרחת לפסק את הקטע בכלל.
למשל – "…וה'כוחות'(באותה הזדמנות חשוב להגיד שבסיפור הסימן הזה – " " ישמש לציטוט או לאמירה של משהו, ואם את רוצה להציג מושג כלשהו, עדיף להתשמש בסימן הזה ' ' וככה לא ליצור בלבול.) הכוח של קיילה."
איפה ההפרדה בין המשפטים?
את כל הפסקה של ההסבר הזה – שאמור להסביר אבל רק מסבך הכל – הייתי משנה. ואני מצטער שאני עצלן מדי לכתוב למה הייתי משנה את זה. חוץ מזה – אני גם לא אוהב לשנות טקסט של כותב אחר.

הלאה –
"כזאת היא קיילה… קיילה היא כמוני." את מבינה את הבעיה במשפט הזה?
היית צריכה לכתוב משהו כמו – "כזאת היא קיילה, שמחה ומלאת חיים. שתינו היינו באותו הגיל…"
וגם ככה זאת לא הכתיבה הכי טובה. אבל שוב – אני מתעצל לשנות את זה וגם לא נוח לי לשנות את הטקסט שלך.

"אבוי!" אמרתי. "..ואת חוסר הכ…" אמרתי.
את לא צריכה להפריד את זה לשני משפטים. תהפכי את זה למשפט אחד.
"אבוי!" אמרתי בסרקזם קל. "אז מה אם נאחר?" אנחנו במילא הבדיחה של כל בית הספר ושל העיר, כלום לא ישנה את היחס שלהם כלפינו ואת חוסר הכ – "

"אולי תסתמי את הפה?!" קטעה אותי(מי קטעה אותה? הבנתי שזאת הייתה קיילה, אבל היית צריכה לכתוב, היא קטעה אותי או לחלופין קיילה קטעה אותי) *,*(פסיקים!!!!!!!!!!!!!!!! לא לשכוח להפריד עם פסיקים!!!!!!!!!!) "תוכלי לנאום…"

ואין מספיק תיאורים חיצוניים – תיארת בכלליות מאוד מאוד כללית את המראה שלהם. אין מספיק תיאורי רגשות גם או תיאורי מקום.
תנסי להכניס יותר תיאורים. למשל.
"זה לא אותו הדבר!" אמרתי בקול יבש ועיניי הכחולות נצצו בזעם.(סתם משהו שהמצאתי עכשיו. זה לא לקוח מהפרק.)
אז כמובן – שלא בכל משפט צריך לתאר משהו. אבל כל כמה משפטים, תנסי לתאר משהו. אם זה מראה חיצוני, אם זה הסביבה או אם זה הרגשות של מישהו.

יותר מדי – אמר, אמרתי, אמרו וכו' וכו'. תנסי לגוון בעוד מילים – זה רק יעשיר את הכתיבה.

בטח יש עוד דברים ששכחתי – מצטער על התגובה המבולגנת.
והתגובה נועדה רק לעזור ושתשתפרי, אני מקווה שלא פגעתי, זאת לא הייתה המטרה.
אז מחכה להמשך!
נ.ב.
הדמות שלי נכנסה או לא?

פרק מהמם רשמתי לך רעיון לדמות בהודעה שרשמת

בלאק העיר כבר על הכל, אבל יש עוד משהו אחד שהפריע לי; כתבת שזה היה שיעור בכיתה ו', אבל אם עברו 14 שנים והן היו בנות שנתיים כשזה קרה, זה לא הגיוני. הן אמורות כבר להיות בתיכון.
אשמח להסבר בנוגע לזה :)
חוץ מזה, אוף -,- רציתי לכתוב לך דמות אבל הבנתי שכבר לא צריך…
הפרק היה מאוד מבלבל אז קצת קשה לכתוב עליו חוות דעת…
בכל מקרה, אשמח לקרוא המשך ^^

אני שלחתי את הדמות כבר באחת בתגובות אבל עכשיו כשנכנסתי לראות מה אמרת או לא אמרת על הדמות ראיתי שזה בכלל לא נשלח. אני מניחה שאין כבר צורך ובכל זאת הייתי רוצה לשלוח לך אותה בשביל הסיכוי הקלוש שתקבלי אותה אז הרי הוא לפנייך: קוראים לי אדם. אני לא בדיוק זוכר את שם משפחתי.
אבי נטש אותנו כשהייתי בן שלוש ומאז קראו לי בשם משפחתה של אמי – מדיסון.
יש לי חצי אח. אמי התחתנה עם ג'ורג' כשהייתי בן עשר ושנה אחר כך נולד להם בן.
אנחנו בקשר טוב. יותר טוב מרב האחים.
וג'ורג' הוא סבבה. אני קורא לו בשמו אבל מציג אותו בפני אחרים בתור אבי.
כיום אני בן 17. לומד בתיכון רגיל, עם הורים רגילים, ואח רגיל. הכל רגיל. חוץ ממני.
אולי כדאי שאתאר את עצמי.
נתחיל עם השיער שלי, יש לי שיער רגיל. שחור חלק קצת פרוע עם סוג של פוני/ בלורית לצד.
העיניים שלי הם הדבר הראשון יוצא הדופן שתראו.
הן גדולות וירוקות. כולם תמיד אומרים שהן יפהפיות.
אבל מסביב לקצה של כל עין ישנן עוד שלוש עיניים קטנטנות כחולות בהירות.
בדרך כלל הן עצומות ואז לא רואים אותן, אבל כשהן פקוחות רואים שלוש נקודות מעט אליפסיות בצבע תכלת.
חוץ מהעיניים שהם מעצבנות ביותר, יש לי רק פגם אחד במראה- האוזן שלי. אוזן שמאל היא בסדר גמור חוץ מזה שהיא מחודדת, אבל אוזן ימין לא. אני מניח שפעם גם היא הייתה מחודדת אבל הקצה שלה חסר, זה נראה כאילו חתכו אותה.
חוץ מזה אני נראה נורמלי.
אני מטר שמונים, רזה אבל לא מידי, שרירי אבל לא מידי, וחזק אבל לא מידי.
אבל האמת היא שאם תנסו לגעת בי- תגלו שאי אפשר.
הגוף שלי הוא קצת כמו הולוגרמה- אפשר לראות אבל אי אפשר לגעת.
הוא לא ממשי.
*אני* כן יכול לגעת בדברים ולהזיז אותם וכדומה, בקטע הזה הגוף שלי מאוד ממשי ומוצק, אבל מצד שני אף אחד לא יכול לגעת בי ולפגוע בי. הו ואני יכול לעבור דרך קירות, שזה בונוס ענק.
עוד כוח מיוחד שיש לי זה שאני יכול לדבר עם היסודות. אני יכול לבקש מהם לעשות משהו ורב הזמן הם מסכימים. אבל לא תמיד.
וזה בסדר.
האמת שאני סבלני מאוד. בנוגע לדברים מסויימים.
אני רציני כשצריך אבל רב הזמן אני אוהב ליהנות מהחיים.
אני לא יכול לשבת בשקט הרבה זמן ואני די שתלטן. זה מה שאחרים אומרים, אני קורא לזה להנהיג.
אני אוהב להיות בראש ואני די אחראי.
זהו.
זה בערך אני.
אדם משהו מדיסון.

טוב אז ראיתי שכבר הגיבו על הכתיבה והפיסוק, יש על מה לעבוד ולתקן…
פרק ממש יפה ומעניין, תמשיכי