את מחליאה אותי

את מחליאה אותי.
כל כך הרבה זמן היית רעה לכולם,
התנהגת כמו חרא.
כל הזמן נעלבת,כעסת ועשית דרמות.
באותה תקופה הייתי שונה,
לא חלשה-אבל שונה.
פחות כנה,מפחדת קצת יותר.
פחדתי להתעסק איתך,כן.
אבל וואלה?ראיתי מי אני ומה אני יכולה להוציא מהפה שלי.אני יכול לעולל לך כאלה דברים.
אני יכולה,אבל אני מעדיפה פשוט להגיד את האמת בפרצוף.את מחליאה אותי.
אחרי אותה התקופה-נהיית יותר נחמדה..
זה היה די מוזר.איך יכול להיות שאדם הופך מלגמרי בן זונה ל-לגמרי נחמד.
לא הגיוני לי.אבל הניצנים האמיתיים של אישיותך צצו פה ושם.את עדיין אותו האדם..
את ועוד שתי חברות שלך,שתמיד מנחמות אותך.
פעם גם אני קראתי להן החברות הכי טובות שלי.
עם אחת מהן התחלתי ראשונה להיות בקשר טוב,עד שאת באת והרסת,עם השנייה קרה אותו דבר.
התחלת לעשות עליה פרוצדורות,היא התחילה השנה להתנהג כלפיי מוזר..כאילו אני בן אדם זר בשבילה.
את וההשפעות שלך..
את סוד לא יכולה לשמור,אי אפשר לסמוך עלייך שתקחי הכל בקלילות או שאפילו תסתמי את הפה שלך לשנייה אחת,תחשבי ותבקשי סליחה.
אולי זה יותר מדי לבקש ממך.
את מחליאה אותי.