הורד

– – –
היא יושבת בקצה ענף של עץ זית. עיניה הדומעות מתבוננות בורד ששקע מעט בחול הרך של הים. עלה כותרת אחד כבר הספיק להתנתק מהפרח ולעוף ברוח החמה. בתוך מסך הדמעות, נראה הורד היחיד בחוף כמיליון ורדים השופעים מצבעם האדום הבוהק. להקה של ציפורים המתכוננות לנדוד לארץ אחרת מילאה את השמיים הורודים של לפנות בוקר. החום היה נסבל בשעת הזריחה. בשעה בה השמש מבשרת על בואו של עוד יום. הורד זהר מעט כאשר השמש עלתה מן המעמקים. היא המשיכה להביט בו, מחשבותיה נדדו לארץ רחוקה, ארץ בה נמצא חברה. חברה שהיה פעם לצידה. היא נזכרה איך ישבה יחד איתו בקצה ענף של עץ התמר בעונת הקיץ. באותו זמן הם רק חשבו על שלווה, והתבוננו בים השופע חיים. בגלים הסוערים והרגועים, בדגלים המתנופפים ובשמש ששקעה ועלתה למרומים בכל יום מחדש. בירח, שהופיע זוהר בלבן ובשמיים מלאי הכוכבים. ואחד בשני, כמו שני אוהבים. ועכשיו, היא נותרה לבדה, כאשר רק הורד שנתן לה נשאר לצידה. בתוך מסך הדמעות, נראה לה הורד חסר עלה הכותרת כתקווה לקיץ טוב יותר.
– – –