צוף או אגם. האתגר הראשון בתחרות של OTDS
אני לא מבין אותה.
כאילו, בדרך כלל אני לא מבין בנות, אבל אותה אני לא מבין במיוחד.
נדמה כאילו יש לה פיצול אישיות.
רגע אחד מחבקת ומנשקת אותי ובפעם הבאה שאני רואה אותה, היא נרתעת ממני ומעווה את פניה בכל פעם שאני נוגע בה.
אני אוהב אותה אבל אי אפשר ככה.
קוראים לה אגם-צוף.
האמת שהיא תמיד הציגה את עצמה בתור צוף אבל מדי פעם היא מתקנת אותי ואומרת שקוראים לה אגם.
היא יפה. מאוד.
יש לה עור לבן בהיר בהיר וחלק עם מעט נמשים על האף, השיער שלה גלי וארוך והצבע שלו הוא אדמוני עשיר ועמוק. העיניים שלה מחליפות צבעים.
לפעמים הם נראות ירוקות.
לפעמים הם חומות עמוקות.
למדתי להבחין במצבי הרוח שלה לפי העיניים.
כשהם ירוקות- היא מתוקה ועדינה קוראת לעצמה צוף ומתנהגת כמו החברה שלי שאני אוהב.
כשהם חומות- היא מתרחקת ומתנהגת כלפי כמעט בקרירות וקוראת לעצמה אגם.
זה כל כך מוזר.
אבל לא רק אני שתי לב לפיצול אישיות שלה. יש עוד ילדים בשכבה שלי ששמו לב, אבל בניגוד אלי החליטו להתרחק ממנה מראש.
אבל אני לא יכול להתרחק ממנה.
היא כל כך מקסימה חמודה ומצחיקה. גם כשהעיניים שלה חומות, עדיין כיף להיות איתה.
"היי! מה אתה כותב שם? יומן?" שמעתי את קולה צוחק .
הרמתי את מבטי והנה היא מולי צועדת לעברי מחייכת ועיניה הירוקות בורקות.
עיניים ירוקות=צוף = אין סכנה.
"היי צוף " חייכתי אליה חזרה, סוגר מהר את היומן שלי.
היא הגיעה אלי ונשקה ללחיי.
"אפשר לראות או שזה סודי?" שאלה
"מעדיף שלא " עניתי.
"הו, בסדר." אמרה ונראתה מאוכזבת מעט.
דיברנו זמן מה ואז כמה דקות לפני הצלצול היא אמרה "אולי תבוא אליי היום לארוחת ערב? המשפחה שלי רוצה להכיר אותך"
קפאתי במקומי.
ארוחת ערב עם המשפחה שלה?
זה נשמע די רציני…
"אממ… תראי, אני לא בטוח"-
"זה רק ארוחה . אל תדאג הם לא יאכלו אותך" היא קטעה אותי.
"בבקשה?" היא נעצה בי עיניים גדולות ומפצירות.
לא יכלתי לסרב לעיניים האלה
"טוב, נו, אוקיי." נכנעתי
"יופי. תבוא בשבע בדיוק. אתה יודע איפה אני גרה?"
"כן, בערך" עניתי
"טוב מקסימום אם תסתבך תתקשר ואני אסביר לך איך להגיע" היא אמרה
הנהנתי ואז נשמע הצלצול לשיעור האחרון.
"טוב ביי. נתראה" היא נופפה לי לשלום וכל אחד מאיתנו פנה לכיתתו.
בשבע אפס אפס בדיוק התייצבתי על סף ביתה של צוף.
נשמתי נשימה עמוקה ודפקתי.
צעדים נשמעו והדלת נפתחה.
"הגעת בדיוק בזמן" צוף חייכה אליי.
מאחוריה עמדו הוריה ושני אחיה הקטנים.
הם עמדו מסודרים, לבושים יפה, וחייכו כאילו הם בקבלת פנים של אירוע כלשהו.
"אמא, אבא, שליו, בר- תכירו זה ישי" צוף הציגה אותי בפני הוריה.
לאמה היה שיער אדמוני גלי כמו שלה ועיניים חומות. לאביה היה שיער בלונדיני ועיניים ירוקות כמו שלה.
אחיה הקטנים היו שניהם בלונדינים. לשליו היו העיניים של אביהם ולבר העיניים של אמם.
"ישי תכיר: ההורים שלי והאחים הקטנים שלי"
"נעים מאוד להכיר אותך" אמר אביה ולחץ את ידי ולאחר מכן אמה לחצה את ידי.
"נעים גם לי. תודה שהזמנתם אותי" אמרתי במיטב הנימוס שאני יודע.
"אמא אני רעב אפשר ללכת לאכול?" שאל שליו.
"כן כמובן".
פנינו לחדר האוכל .
השולחן היה ערוך לשבעה סועדים.
"שב. אני הולכת לעזור לאמא שלי להגיש" הורתה לי צוף על כיסא אחד.
התיישבתי.
היא פנתה למטבח יחד עם אמה ואני ישבתי והסתכלתי דרך הפתח ממנו הם יצאו.
לאחר כמה דקות היא חזרה נושאת סיר מרק.
היא נעצרה בכניסה לחדר האוכל והסתכלה עליי עיניה החומות מביטות בבלבול.
אוי לא…
עצמתי לרגע את עיני, מנסה להירגע.
כשפקחתי אותן ראיתי כפול.
היא עמדה לובשת שמלה ארגמנית כהה ונושאת סיר מרק, ולידה השתקפות שלה לובשת שמלה ארגמנית בהירה ומחזיקה תבנית עוף.
לא שמתי לב שיש מראה בכניסה לחדר האוכל.
מה גם שזה לא הגיוני שההשתקפות תחזיק משהו שהוא לא סיר מרק.
שני זוגות עיניים ננעצו בעיני המבולבלות.
ירוקות וחומות.
אין לה פיצול אישיות.
צוף ואגם.
הן תאומות.
תגובות (7)
הרמז המטרים – שבעה סועדים – קצת עיקר את העוקץ, אבל אכן, טוויסט חזק.
במקום "אין לה פיצול אישיות" שורה לפני הסוף – אפשר לדעתי להשאיר שורה רווח. האפקט זהה.
בשורה 23 – "ש[מ]תי לב לפיצול [ה]אישיות". שתי אותיות חסרות.
"[זו] (זה) רק ארוחה" – ארוחה זו נקבה. כן, אני קטנוני.
אף אחד לא טרח ליידע על היותן תאומות? בבית הספר?
כשמשפחתה של צוף מקבלת את ישי, לאן התאומה נעלמה?
מה פשר הבלבול בעיניה של אגם? היא לא מודעת לכך שישי צריך להגיע?
אני לא גזען, אני שונא את כולם.
אממ, אני מבולבלת למדי.
בהחלט טוויסט מפתיע ומקורי, אין ספק. מצד שני, אני לא חושבת שהוא מועבר בצורה חלקה מספיק והבנייה שלו מעט צולעת, בעיקר לקראת הסוף.
לאחר המשפט על העובדה שהוא רואה כפול, זה פשוט נראה כאילו הוא מנסה להסביר לעצמו בצורה לוגית לחלוטין ולא טבעית מה קורה בסיטואציה, כשבעצם זו הדרך שלך להסביר לקוראים מה הטוויסט. אבל שוב, כאמור, זה לא נשמע טבעי לסיטואציה ולכן זה לא מועבר בצורה חלקה. לדעתי ניתן היה לשלב את אותו הטוויסט בצורה יפה וחלקה יותר אולי בעזרת דיאלוג, בין התאומות לישי למשל. למרות שגם אז קיימים יותר מדי סימני שאלה בכדי שהקורא יבין את האנרגיה האמיתית והאווירה של הסצנה. בפשטות, תנסי לגרום לפחות סימני שאלה ושאלות לא פתורות במה בעצם קורה ולמה אף אחד לא ידע מזה, וכדומה, כמו שמצויין בתגובה מעליי.
מה שכן, אני חושבת שהכתיבה טובה , זורמת ולא מסורבלת. אני מעריכה בעיקר את נקודת ההתחלה שזורקת אותך אל תוך הסיטואציה בהצהרה שנראית תלושה כאשר לא מובן במה מדובר, ובהמשך הכל מתחיל להתבהר. אני חושבת שזו דרך מאוד אינטיליגנטית ואמנותית לסלול סיפור ולמשוך את הקורא.
בלי קשר לביקורת כלפי הקטע עצמו, סתם מחשבות משונות שעלו לי בנוגע לסימני השאלה לגבי התאומות וישי, ומה הולך ביניהם, האם הן תאומות מרושעות? האם הן מחליפות תפקידים, מנצלות גברים להנאתן האישית, ומתכננות להשתלט על העולם?
כך או אחרת, המחשבה על כך שעשעה אותי מאוד. אז תודה
כל הכבוד לך!
אז ככה, נתחיל עם השאלה איפה הייתה אגם בקבלת הפנים- היא הייתה במטבח. לפעמים אני שוכחת שהקוראים לא יכולים לדעת מה חשבתי אם אני לא אומרת. שאלה שניה- למה אגם מופתעת? אמרו לה שיש אורחים. לא אמרו לה מי זה. שאלה שלישית- איך הוא לא ידע? ובכן הן תאומות זהות ובתיכון גדול לפעמים לא שמים לב לדברים כאלה במיוחד בגלל שכל אחד מהם בכיתה אחרת וישנם חמש כיתות(שוב פעם בעיית קריאת המחשבות שלי) לגבי המחשבות המשונות לגבי התאומות – לא חשבתי על זה. מחליפות תפקידים-כן. בשביל לנצל-ממש לא. בכל אופן לא צוף. צוף היא התמימה יותר. תאומות מרושעות- לא, אם כי לאגם יש פוטנציאל. להשתלט על העולם! כל כך באלי לעשות את זה! לגבי ההסבר של הטוויסט- לא ראיתי את זה בצורה כזו. חשבתי על דיאלוג אבל כפי שאמרת זה היה מוביל לעוד סימני שאלה ולא הצלחתי לחשוב על איך להסביר בצורה מובנת את הטוויסט דרך דיאלוג. אני דווקא לא חושבת שזה לא טבעי. להפך בעיני זה מאוד הגיוני. אצלי דברים חייבים להיות הגיוניים. אני לא מסתדרת עם דברים לא הגיוניים. פעם המצאתי סיפור שלם רק בשביל להסביר לעצמי איך יכול לקרות משהו מסויים. אני מניחה ששוב פעם שכחתי מעניין קריאת המחשבות. כנראה פרט כלשהו שהופך הכל יותר הגיוני נשאר לי בתוך הראש. בכל אופן תודה רבה לכם על הביקורות וסתמארה1 (ככה כותבים בעברית?) אני לא חושבת שזה קטנוני. עשיתי טעות וגם אם היא נראית קטנה ולא חשובה זה לא אומר שהיא באמת כזאת. לצערי עברית היא שפה מסובכת ואני שוכחת שיש כללים של זכר ונקבה. באנגלית זה פשוט " this is just a meal" כל כך הרבה יותר פשוט! אני גם המצאתי את זה באנגלית ואז תרגמתי לעברית אז זה גם מסביר. פיספסתי אותיות? לא שמתי לב לזה. weird … בכל אופן תודה שוב על הביקורות
Stamhara1 חחח אסור להתעסק איתך אני מאמין שבפרק הראשון של היתומים אתה תכנס בי חזק חחחח אבל אין עלייך תודה שוב על העזרה בהקדמה עכשיו נחזור לA K KAREN נשמע די מעניין אבל הקטע בסוף קצת מוזר עם התיאומות אבל באמת שאהבתי את הסיפור :)
אחלה סיפור.
כתוב יפה מאד :)
אבל הייתה לי הרגשה בהתחלה שאלו הן תאומות…
אני חושב שהבעיה היא אנחנו, הקוראים.
אנחנו יודעים שיש טוויסט בסיפור וזה גורם לנו להיות חשדנים במלאכת הקריאה.
אם הקריאה שלי הייתה בלי לחפש את הטוויסט אז הייתי הרבה יותר נהנה.
*הן חומות עמוקות (עיניים יפות- נקבה)
כתיבה נחמדה ויפה =)
שבת שלום ^-^
תודה רבה לכולם. CnnBll אני חושבת שאתה צודק כי גם אני כשקראתי את הקטעים שלכם חיפשתי בכל מקום רמזים וכל פרט ומשפט ניתחתי לחפש משמעות נסתרת