רציתי לדעת שאת שלי – פרק 28

פרק 28
אני ורותם יוצאים כבר חודשיים, אני לא אשכח את היום הזה שסיפרתי להורים שלי שיש לי חבר, ואבא עוד שנייה רצח את רותם ואמא כמעט התעלפה.
***פלאשבק:***
התלבשתי בשמלה שחורה שפתוחה בצדדים, ערב יום שישי היום, קידוש ורותם מוזמן, החלטנו שהיום נספר להורים שלי שאנחנו יוצאים. ירדתי למטה וכולם היו לבושים בבגדים חגיגים, הסתכלתי על רותם, הוא כזה חתיך, הוא היה לבוש בגינס שחור וחולצה לבנה מכופתרת עם כיפה על הראש ואולסטאר שחורות. ניגשתי למטבח ועזרתי לאמא עם האוכל. ארגנתי את השולחן ואבא קרא לכולם לבוא לאכול. אבא ישב בראש השולחן שאמא לידו ואני התיישבתי ליד רותם ממול אמא ונתי.
בסוף הארוחה אחרי שעזרתי לאמא לפנות את הכלים אבא נתי ורותם ישבו בסלון ודיברו. ניגשתי לסלון ורותם הסתכל עליי חייכתי מסמנת לו שזה הזמן והוא קם ונעמד לידי. "אבא" אמרתי. "אני צריכה לספר לכם משהו" אמרתי שאמא הניחה פיצוחים ופירות על השולחן, הרי זה ברור שזה לא יגמר רק בארוחה אלה בקינוחים אחרי הארוחה. "אנחנו מקשיבים" אמא אמרה וכולם הסתכלו עליי במבט של 'תדברי' "טוב אז יש לי חבר" אמרתי ואבא התחיל להשתעל, הבקבוק שהיה לאמא ביד נפל והיא החווירה. "מי זה?" אבא שאל. "אני" רותם אמר שבאתי לדבר. "אבא" אמרתי אך הוא קטע אותי. "נועם, אני" אבא אמר. הוא לא יסכים לזה! "תראו, אני יודע שגדלת וזה הזמן שאת מתאהבת ומתחילה לפתח רגשות לאנשים ואני לא יכול להתנגד לזה אני רק יכול לייעץ לך ולהגיד לך את דעתי, אני מכיר את רותם הוא בן אדם טוב אני יודע שהוא אוהב אותך רק מהמבט שלו, ואם הוא עושה אותך מאושרת אז אני אכבד את זה, אני מודיע ל שאם אני רואה הדרדרות בלימודים או שינוי לרעה זה יהיה הסוף של שניכם" הוא אמר, "ואתה.. אם אתה רק תעז לפגוע בבית שלי, אתה יודע כבר… אה תצטרך להזהר גם ממני וגם מהחבר הזה שלך" אבא אמר הצביע על נתי. רותם חייך והושיט יד לאבא, אבא חץ את ראשו ואמא חיבקה אותי ולחשה לי באוזן "מזל טוב בנתי". "שמור עלייה" אמא אמרה שחיבקה את רותם. אני מניחה שהוא לא רגיל לכל הקטע הזה, כי הוא היה נבוךךך!!!. "אל תדאגי, אני אשמור עלייה יותר מעל עצמי" הוא אמר ושילב את ידינו.

****
"אני אוהבת אותך" אמרתי לרותם, "תודה על היום" אמרי לו. "מה היה היום?" הוא שאל וליטף את ידי. "עם ההורים שלי" עניתי והסתובבתי אליו, הסתכלתי לו בפנים, הוא היה נראה שלוו כל כך, בדרך כלל המבט שלו עצבני כזה מבט של 'באד בוי' ועכשיו עכשיו הוא כל כך כלוו.
"נועם אני אוהב אותך, ואת לא צריכה לבקש תודה על זה כי את חברה שלי" הוא אמר. "אבל אתה… , זה חדש לך אני ראיתי שהיה לך קשה ושפחדת" אמרתי בקול חלש. הוא נזף בי. זה לא נעים. "אני יודע שאני לא רגיל לכל הקטע הזה עם ההורים כי אף פעם לא הייתה לי חברה רצינית, אבל זה לא אומר שאת צריכה עכשיו לבקש תודה, אוקי?" הוא ענה בקול.. קול שלא זיהיתי הוא היה עצבני ונוזף אבל חלש ומרגיע.

מנקודת מבט של רותם
"זה לא אומר שאת צריכה לבקש סליחה, אוקי?" אמרתי לנועם והיא הנהנה עם הראש. המשכתי ללטף את ידה ונשקתי לראשה ,הרגשתי מים על החולצה שלי. הפנתי את מבטי לנועם וענייה היו עצומות, היא בוכה? "נועם" אמרתי. "את בוכה?" הוספתי בחצי שאלה, היא לא ענתה אז הנחתי את ידי על סנטרה והרמתי את פנייה לכווני, היא פתחה את עינייה, הן נצצו. "היי למה את בוכה?" שאלתי אותה. "סתם בגלל כל המצב" היא אמרה. "איזה? מצב" לא הבנתי עלאיזה מצב היא מדברת. "הזה, זה הכל אוקי פשוט תעזוב" אמרה. "את כועסת עליי?" שאתי אותה. "לא, אני רוצה לישון" אמרה והסתובבה, הפנתה לי את גבה. נשכבתי על הגב כשהיד שלי מתחת לעורף והמחשבות לא הניחו את ראשי. אני יודע שהייתי לא בסדר שאמרתי לה שהיא לא צריכה לבקש תודה, אבל זה באמת נכון, היא צריכה להבין שהיא החברה שלי עכשיו ואני אעשה בשבילה הכל מבלי שהיא תצטרך להגיד לי תודה. כל הקטע הזה עם ההורים והמשפחות זה חדש לי אני לא רגיל ללכת ולעשות היכרת עם המשפחה של החברה שלי, כי מי שהייתה כזאת היא לא הייתה לבד היה לי עוד חמש חברות סביבה והקשר הזה נמשך במקסימום שבועיים. הסתובבתי לכיוונה ושמתי את ידי על בטנה, הסנתי את הריח הממכר שלה שאני בהלם כל פעם מחדש איך כל יום כל היום יש לה ריח נדיר בשיער ושעקתי עמוק בשינה.
***סוף פלשבאק***
*** מנקודת מבט של נועם***
"תכיני תיק ביום שישי ליומיים, את באה אליי" רותם שלח לי הודעה. "מה?" שלחתי ואחרי זה הקלדתי עוד הודעה "אני לא באה אלייך". "אין על זה וויכוח, אמא שלי מתה להכיר אותך" הוא שלח. "אמא שלך יודעת עלינו?" שלחתי מופתעת, וישר היה שני ווים כחולים, אך הוא התנתק ולא ענה, הוא סינן אותי!
אני ממש לא הולכת לאמא שלו, היא בטח תחשוב שאני כמו עוד אחת מהחברות\ ידידות\ יזיזות של רותם.
"אני בחוץ" רותם שלח לי הודעה. "יורדת" שלחתי חזרה הוצאתי את הטלפון מהמטען הכנסתי לתיק וירדתי למטה. "נועם, את הולכת?" אמא שאלה אותי שהייתי במדרגות. "כן" עניתי, אני מתחילה להיות בלחץ זה לא טוב. "הכל טוב אני בטוחה שהיא תאהב אותך" אמר ונשקה לראשי. "תודה, אני מקווה" אמרתי לאמא ונישקתי אותה בלחי. "תהני, ואל תשכחי לעדכן אותי בהכל" אמרה שלוויתה אותי לשער. "אוקי" אמרתי בחיוך והיא סימנה לי עם הראש שרותם מחכה באוטו.
חיבקתי אותה והתקדמתי לרכב.

פתחתי את דלת רכבו של רותם והתיישבתי לידו."היי" אמרתי בחיוך מבוייש שחגרתי את עצמי, "היי" אמר והתקדם לכיווני, נישקתי אותו והוא התחיל לנסוע.
די שעמם לי, אז הפעלתי רדיו, היה שיר של איל גולן, רותם שר התחיל לשיר בקולות ואני זמזמתי את המנגינה. אני די מתפדחת לשיר לידו, אני מזייפת המון. והוא… לו יש קול מהממם. אהוב שלי.

"הנחתי את ראשי על החלון כמו שאני אוהבת לעשות בכל נסיעה גם אם היא של שתי דקות והסתכלתי על הנוף. "נועם" רותם אמר בקול חלש.. "אממ?" מלמלתי בשאלה וסיבבתי את פניי אליו. "הכל בסדר?" שאל "כן" עניתי. ממש לא! הכל לא בסדר אני מתה מפחד. "אז למה את ככה?" שאל. "איך ככה?" שאלתי בחזרה. "את לא מדברת, ואני רואה עלייך שעובר עלייך משהו ואת לא אומרת לי" אמר. "אני בלחץ קצת זה הכל" עניתי והחזרתי את מבטי לחלון. "אני מבטיח שהכל יהיה בסדר" הוא אמר ועצר את הרכב. "אוקי" עניתי. "היי תסתכלי עליי" אמר וסובבתי את מבטי אליו כפי שביקש. "אני בטוח שהיא תאהב אותך" הוא אמר והסתכל בעיני. הוא היה נראה כל כך בטוח בעצמו. הוא היה שלו ורגוע אך תוך כדי עיניו היו כל כך בטוחות מלאות ביטחון. "אני מקווה" אמרתי, אני באמת מקווה שהיא תאהב אותי. "אני בטוח" הוא אמר והתקדם לכיווני, מנשק אותי לאט. עצרתי את הנשיקה, שנזכרתי שאנחנו ברכב בדרך להורים שלו. הוא הסתכל עליי וכנראה לא מבין למה נעצרתי. "תמשיך לנסוע" אמרתי והסתכלתי על הכביש. הוא חייך כאילו ירדה לו אבן מהלב והמשיך לנסוע.

ירדתי מרכבו של רותם והתכופפתי לקחת את התיק שלי. אולי יש עוד מן להתחרט? הרגשתי את נוכחותו של רותם מאחריי התיישרתי וסגרתי את הדלת. הסתובבתי לרותם שהושיט את ידו אל ידי ושילבתי את ידינו. "אתה בטוח?" שאלתי אותו. "ב100%" אמר ונישק אותי נשיקה חטופה על השפתיים. "הכל יהיה בסדר, תפסיקי כבר להילחץ" אמר. "אוקי". אמרתי ורותם פתח את שער הבית. התקדמנו ביחד לדלת שידינו שלובות זו בזו.
"אל תדאגי אין מישהו שלא יאהב אותך" אמר ונשק לראשי. הנהנתי בתגובה והוא דפק על דלת הבית.