איסלנד הנסתרת – הקדמה

ברנד'ון ד'וד'וסון חזר לביתו משדה תפוחי האדמה הכושל שלו. אומנם היה כעת חורף, ושלג כיסה לחלוטין את השדה שלו ואת כל השדות השכנים, אבל הוא היה חייב, כמו כל איכר איסלנדי החובב רכילות, לבוא לראות את מה שקרה לחווה של משפחתו של בלדור הזקן והטוב. זה היה חורף קשה, ללא ספק – אולי אפילו אחד הקשה ביותר שברנד'ון חווה מעודו. אבל מה שקרה לחוותו של בלדור היה ללא כל שמץ של ספק יוצא דופן. החווה נמצאה הרוסה כולה, שבורה באמצעה וגגה קורס, וקפואה כולה. קרח כיסה כל פינה וכל קיר. נטיפי קרח אדירים, שלנטיפים כמותם לוקח שבועות רבים להיווצר, בקעו מתוך החווה. ובלדור ומשפחתו נעלמו בלי להשאיר עקבות.
כולם צפו להם גורל רע – לבנות את החווה על צלע הר הגעש הפעיל והעצום הקלה לא הייתה החלטה חכמה. אבל דווקא הקרח הוא שהביס אותם.
"סיפור עצוב, סיפור עצוב." מלמל ברנד'ון מתחת לזקנו בעוד הוא סוגר מאחוריו את הדלת ומגיף את חלונותיו מפני הרוח.
הוא לא שם לב ליצור הקטן, בעל המבנה האנושי אך הקטן מכדי להיות אדם, המביט בו מבעד לחלון.