הדכאון הארור שלי…

עוד יום עובר
ואני מרגישה מסביבי כול כך הרבה רוע.
אני מתחילה לאט לאט להרגיש חנוקה..
אני מנסה לעצור את הדמעות שממלאות לי את העיניים לאט לאט.
אבל זה יותר חזק ממני,הם יותר חזקים ממני…
אני יושבת באמצע מיטתי בחדרי החשוך בעודי מנסה להסדיר את נישמתי לפני שאני נשברת!
אני מוקפת בשדים שלי מרגישה חנוקה מאי פעם.
הם לוקחים את כל כוחי ועוצמתי ברגע שהם מקיפים אותי.
אני מרגישה שאני נחלשת מרגע לרגע.
וזה רק מחזק אותם יותר.
הם רק רוצים לחזור עוד פעם ולהתעלל בלבי..
זה גומר אותי ומנפץ אותי לשברירים קטנים, הם לעולם לא יעזבו אותי!
אני אהיה תקועה עם השדים שלי לתמיד..
הם ניזונים ממני,והם הרבה..
אני מנסה להלחם איתם ולפעמים אני גם מנצחת אבל הם תמיד חוזרים בסוף,
הם תמיד חוזרים כשהם מרגישים את הדמעות שלי,
הם תמיד משאירים אותי בידיעה שהם יחזרו עוד פעם!
הרי כול מה שהם רוצים זה שאני אשאר חסרת תקווה,בודדה,אומללה ומסכנה..
אבל אני לא את התענוג לשדים הארורים האלה
אני לא אוותר לכם,אני ימשיך להלחם בכם עד שלא אביס אתכם!