יקירתי
יקירתי, אל תשאירי אותי כאן, בין שמיים לארץ. בין קרקע מוצקה לרקיע הפכפך. אל תעזבי את פרק ידי הקר, לא בשביל אחר.
יקירתי, רחמי עליי. והרי כאן אני נמצא, מולך. והרי אני חשוף אלייך, מעניק לך את כאבי ואת צחוקי חסר השמחה. לא אוכל להשתחרר מצילך, יקירתי ולא מקולך המלטף ותבונתך הייחודית.
יקירתי, תשלחי בי מבטך, תראי, הפעם אני באמת שוכן בחיקך, לידיך. וכאן אשאר, אז מדוע לך ללכת ממני? לא אעשה דבר, אני מבטיח. אחר לא ייתן לך יותר ממה שכבר הענקתי. שלחי בי מבטך, תני לי מכאובייך, אסכים לנצור אותם בשבילך.
יקירתי, החזיקי בידי, הפגיני כלפיי את רחמייך. תני לי הזמנות לחייך חיוך אמת, לא הראיתי אותו לאיש מלבדך. הפעם אני כאן ולא אסתלק, לא אל עוד ממך.
יקירתי שלי, אני עומד, נאמן לך.
תגובות (4)
זה קצר ומקסים. הוא לא מתבייש בתחושות שלו כלפיה, והיא בבירור חשובה לו…
אהבתי, כתיבה מעולה
תודה, אני מאושרת לשמוע את דעתך. אם כי הצגת לטעמי את הגיבור שלי כאדם אמיץ, למרות כל הפעמים שבהם הזכרתי שהוא כבר אכזב אותה, וכעת הוא מתחנן שתחזור אליו. אקח את זה כהערה, ואשתדל להבהיר את הנקודות שלי להבא. אני מודה לך על שהארת את עיני לך. ^^
משהו בהתבטאות של הדובר מרגיש קצת אנוכי. עם זאת התחושה הזו מעורבלת בין כל המילים היפות והמחמאות לאהובה.
כתיבה אכן מעולה. קצר וקולע.
ולעניות דעתי: "כל המוסיף גורע"
לילה טוב!
קלייר
אני מאוד מעריכה את דעתך על הקטע הזה, ואני חושבת שהבנת את הנקודה שניסיתי להעביר. מובן שהוא אנוכי, הוא הלך ממנה ועכשיו הוא מתחנן שלא תלך ממנו. הוא ממתיק את המעשים שלו במחמאות ושבחים כי זה קל, אני מניחה. למען האמת, אני פשוט אוהבת את המילה "יקירתי", אני נהנית לקרוא במילה הנחמדה הזו ואני נהנית להיקרא בה. למרות זאת אני חייבת להתוודות שאם גיבור הקטע שלי היה קורא לי כך הייתי דוחה אותו בהחלט. אני מניחה שבגלל זה אני מוצאת את שנינו דומים