מתי יגיע סף הגועל?
מתי יגיע סף הגועל?
מתי לא אוכל עוד לעמוד בקצב הנשיקות,
במגע השפתיים המתחלף,
בריח הסיגריות שנדבק לשיער
בריח הסיגריות הנודף מפי,
האלכוהול שנותן תחושה חמימה
כי אולי רק כשאתה שיכור אנשים דואגים לך.
עוד פעם מגע במותניים
והוא יסובב
והוא ינשק,
כן, ניסיתי לחשוב אם אני באמת רוצה את זה,
לא עניתי לעצמי,
פשוט נישקתי אותו
כי זאת הדרך הכי טובה להשתקה.
אז שוב אשאל,
מתי יגיע סף הגועל?
ההתפרקות העצמי
רגשות האשם,
מתי אראה מה אנשים אחרים רואים?
מתי אלמד להשיג התייחסות לא בדרך מינית?
מתי אבין שאני שווה משהו,
שאני לא איזה חפץ סתמי,
איזה כדור שעובר מאחד לשני
ובסופו של דבר נזרק לשלולית בוץ מגעילה.
מתי אעריך?
מתי אפגע?
מתי אגמל מכל המחשבות המשדלות להתנהגות שכזו?
מתי ומתי?
מתי תהייה המסיבה שאחזור ב4 בבוקר,
אשב על המיטה,
בריח סיגריות ואלכוהול,
החברה כבר תישן,
אשאר בג'ינס ובחולצה החושפנית,
בנעליים שלפני כמה שעות עוד היו לבנות,
באיפור השחור המרוח,
מתי אשב ואבכה?
מתי יהיה היום שבו אבטיח הבטחה לעצמי ובאמת אקיים אותה?
מה הסף? אם בכלל יש דבר כזה…
תגובות (6)
אני עוקבת אחרי הדברים שאת מעלה, וחשוב לי להגיד שאני כאן. אני גם בת 16, ואני די חיה מציאות אחרת ממה שאת מתארת, וזה משהו שאפשר להחליט עליו. את בטח חושבת עכשיו שאני לא מבינה כלום או משהו כזה, אבל אפשר לצאת מזה, תאמיני לי. ואת שווה הרבה מאוד, כי אני כאן אוהבת אותך3>
תודה רבה, אני שמה לב ואני ניזונה מהאהבה הזאת שהמשתמשים באתר חולקים לי וזה מחזק אותי ומעלה בי חיוך בכל תגובה.
תאמיני לי את לא רוצה לבכות כי אחרי הרבה זמן שלא בכית הבכי מאוד כואב ואת לא צריכה רגשות אשם, מצפון כרגע יותר יזיק מיועיל.
אולי הידע שלי במועדונים לוקה בחסר (ותודה לאל על כך) אבל אני יודעת שיש סף, את שווה, את אף פעם לא היית חפץ.
זה אולי ישמע מוזר אבל אני חושבת שכדאי שתחלמי על מטרה שלא קשורה לסמים ואלכוהול כולל להפסיק לצרוך אותם. תחלמי על קריירה, על דברים שיחשבו חנונים או לא שווים, על שירות בצבא או שירות לאומי, תחלמי אפילו על לכבוש את העולם.
אין לי דרך להוכיח לך שאת שווה אבל את יכולה להוכיח לעצמך.
אני לא צורכת סמים, למעשה אף פעם לא ניסיתי ואני גם לא חושבת שאנסה.
ואני חולמת על שירות בצבא ושנת שירות, מי כמוך יודעת..
עד שלא מרגישים לא יודעים, עד שלא רואים או אומרים אני לא יכולה לנחש איך זה נראה מהצד. ואתמול או יותר נכון היום אמרו לי והבנתי למה אני כזו, חוץ מזה שהבנתי בעצמי שיש לי חסר באהבת המשפחה המצומצת, חסר שהם לא מודעים אליו וגם חברי משוכנעים שיש לי משפחה מקסימה, חמה ואוהבת.
זאת הדרך שלי להתפרק, לנשק זר מוחלט, לפעמים גם לא לשאול לשמו. יש בזה משהו משחרר ואוהב. אני יודעת שהרבה אנשים לא יוכלו להבין את זה..
כשהשתמשתי במילה חפץ התכוונתי לאיזה מן גבר ירצה בחורה שהוא יודע שחצי מהעיר נישקה אותה, ובתכלס מהעיר שלי נישקתי אולי 8 אני לא אוהבת שהם קרובים אלי. ועד שלא יהיה מישהו שאני ארצה, עד שלא תהייה לי סיבה לעצור אני לא אדע איך.
אני יודעת שאת לא צורכת סמים ואת חולמת על שנת שירות אבל את חולמת גם על היום שבו הכל יהיה יחסית יציב, לא?
את צודקת, אני לא מבינה מה משחרר בלנשק זר בלי לדעת מי הוא או להתנשק בכלל אבל אני כן יודעת שפעם שמעתי מדריך שלי צוחק על "דרך השלום" דרך "ניתוח ספרותי מעמיק" ואין לך מושג כמה מוזר לי שהתיאור האפל לשיר שהוא נתן קיים במציאות.
את שואלת אותי איזה מין גבר ירצה בחורה שאומרים (!) עליה שנשקה חצי עיר ואני שואלת אותך: איזה מין גבר ירצה בחורה שנתנה את עצמה כבר למישהו? נשיקה משום מה כבר לא מטריד יותר.
שאלה קטנה: את אכולת אשמה ואת רוצה להשתחרר, לעזור לעצמך זו לא סיבה לעצור? חייב מישהו שהוא לא את כדי שתעצרי?
אני חלוקה בדעתי, אני מצד אחד אוהבת לנשק אנשים זרים, יש משהו בזה שברגע שכולם מחולקים לזוגות וגם לי יש מישהו ככה אני מרגישה שייכת ובואו נודה באמת, מי לא רוצה להרגיש שייך?…
אני דואגת ממה אחרים יגידו ומה שאחרים אומרים זה "שימי זין על מה שאחרים אומרים". אני דווקא אוהבת שהצוות צוחק עלי כי זה בטוב טעם אולי לפעמים יותר אבל זה נותן לי דמות נורא ברורה ואופי שאני לא יכולה להגיד שהוא שמיים וארץ ממי שאני באמת.
אני לא בחורה של בגידות ובגלל זה כשאני אכיר מישהו ויהיה לי יותר אכפת, ברגע שמישהו יצליח לאהוב אותי ואני אותו הוא ימלא את החלל שחסר לי, את המקום שכל הזמן מושך אותי לאחרים, רק אז אני אוכל להפסיק סופית.
זה כבר נהייה מן הרגל, כמו התמכרות לסיגריות או אלכוהול. זה כל מה שאני מכירה. ועם מה שאתה מכיר אתה חי לא?