ים של דאגה

letmewrite 19/08/2016 732 צפיות אין תגובות

אנחנו כבר לא מדברים,
הגלים שקטים,
הקצף משתרע לכל אורך רצועת החוף.
ואני הולכת
ואתה הולך
ואין שום מילה,
שום סימן
שום הבעה
נשימה.
סופרת בליבי עד שלוש
ונופלת לשפתייך
ואתה תופס
לוקח אותי איתך לתוך המים
הם קרים
צלולים
נקיים לחלוטין
מסובב אותי
אני צוחקת
מזיז את קובץ השיערות שעל עיני למאחורי האוזן
מביט בי בעיניים הירוקות הגדולות שלך
ורוכן בחזרה.
בא צונאמי
מערבולת ענקית
ומעירה אותי
ולוקחת אותי
כי אתה בכלל בחדר במלון דופק מישהי
ואני טובעת פה
בים של דאגה.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך