נערת הירח
נערת הירח הביטה בי בעיניים פעורות, כאילו שאני הבנאדם הראשון שהיא רואה בחייה. שערה גלש על כתפה עד מותניה. צבעו הקרמלי -שהשווה לו מראה רך כל כך- השתלב היטב עם שמלתה, שהחליפה צבע כשעברה את קו המותן שלה לגוון ב'ז, שמשום מה הזכיר לי משהו מתוק.
ידיה המשיכו ליצור צורות באוויר בעודה מביטה בי, נעות כל כך מהר עד שלא הצלחתי לזהות אותן כלל. אומרים שברגע שהיא עושה זאת, זה סימן לכך שהיא מטילה כישופים. "המכשפה" הם נוהגים לקרוא לה, אך אני יודע שהיא כלל לא מכשפה. מכשפות הן מרושעות שנוהגות לפתות גברים ואז לשבור את ליבם עד שהם מתים. היא לא כזו. אתה מתאהב בה רק מהשמועות, הרבה לפני שאתה רואה אותה בכלל.
אני מתקדם לעברה לאט, נושם את האוויר שנהיה מתוק יותר עם כל צעד. היא מושכת אותי לעברה עם חבלי אור לבנים שמשתרכים החוצה מידיה, גורמים לי לרחף מעט באוויר, אך זה לא מפריע לי.
עכשיו, כשאנחנו עומדים אחד מול השנייה, אני מבין שהיופי שלה הוא מעל ומעבר לכל תיאור. אני לא חושב שיש בכלל מילות תואר המתאימות בשבילה.
היא חגה סביבי, בוחנת אותי כאילו אני טרף כלשהו שהיא עומדת לסעוד ממנו. מידי פעם היא מעבירה את ידה בשערי או מחזיקה בסנטרי כדי להביט היישר בעיני, ואז נרתעת מדבר מה ומתרחקת.
"אני גיי'מס," אני אומר לפתע, בלי לשים לב בכלל. "יש לך שם?" היא מביטה בי במבט עוין.
"ידעתי שתבואי, אני מתכוון, אני צפה בך הרבה, כלומר, אני יודע שזו השעה הקבועה שאת מגיעה מ… שם, ומביטה על כולנו במין עצב כזה," איזה בושות, כבר היה עדיף להתפלל שהאדמה תפער את פיה ותבלע אותי. עד שיש לי הזדמנות לדבר איתה אני מציג את עצמי כמציצן. מושלם.
"אני מסיים לעבוד בשעה הזאת, ואני עובר דרך בית הקברות כקיצור דרך." אני ממשיך להסביר את עצמי כאילו שזה יתקן את המצב.
אני כמעט מתייאש, ואז היא פותחת את פיה ומדברת.
"אתה יודע מי אני, ועם זאת אתה ממשיך לשאול. אני מניחה שאחותי צדקה כשאמרה שבני האנוש אינם יודעים להבדיל בין מציאות להזיה." היא אמרה את החלק האחרון כמלמול אך אני בכל זאת שומע.
"אחות? מי זאת אחותך?" היא צוחקת בקול, צחוק אמיתי, אחד כזה שנובע עמוק מהבטן ומנפנפת בידה באוויר כמנסה לסלק יתוש.
"הו, יש לי שלוש עשרה אחיות, וכולנו ביחד יוצרות צד שונה של הירח; אבל שזה לא ידאיג אותך, כי בכל מקרה אני לא בטוחה עוד כמה זמן נשאר לך…"
משהו אפל עובר בעיניה הכחולות בזמן שצמרמורת מכסה את כל גופי. זה כמעט כאילו שהיא יכולה להביט ולראות מתי אמות.
כאילו שהיא רואה את העתיד.
בדיוק כשאני פותח את פי כדי לשאול אותה לגבי התיאוריה שלי אני שם לב שהיא נעלמה. חוץ מטביעות רגליים קטנות על האדמה לא נותר זכר לכך שהיא היתה שם קודם לכן. אני רוצה להישאר ולהמשיך לחקור, לנסות לגלות איך היא נעלמה מהר כל כך, אך משהו בי אומר שזה לא יהיה רעיון טוב כל כך. לא עכשיו, בכל אופן.
אני מתקדם חזרה לביתי כשראשי ממשיך לנגן את דבריה ואת האימרה המוזרה שלה.
"וכולנו ביחד יוצרות שלושה עשר צדדים שונים של הירח…"
תגובות (3)
סיפור קצר או סיפור בהמשכים?
יפה, מעניין, וכתוב טוב. אהבתי.
כמה תיקונים קלים, שלדעתי ישפרו פלאים את הקטע:
"שהשווה לו מראה" – נדמה לי ש'שיווה' מתאימה יותר. 'השווה' פירושו ערך השוואה.
"שברגע שהיא עושה זאת[,] זה סימן לכך".
"מכשפות הן מרושעות[,] שנוהגות לפתות גברים[,] ואז לשבור את ליבם".
"חבלי אור לבנים[,] שמשתרכים (החוצה) מידיה [החוצה], גורמים לי".
"עכשיו[,] כשאנחנו עומדים אחד מול השנייה[,] אני מבין".
"מילות תואר (ה)מתאימות בשבילה" – הה"א מיותרת, 'עבורה' יותר ספרותית.
"את ידה בשערי[,] או מחזיקה בסנטרי".
"אני גיי'מס," אני אומר לפתע, [מ]בלי לשים לב".
"יש לך שם?" היא מביטה בי במבט עוין." – מי הדובר? אם ג'יימס ממשיך את דבריו- יש לרדת שורה לפני 'היא מביטה'. אם ה'מכשפה'- ציטוט בתחילת השורה הבאה.
"ידעתי שתבואי[.](,) אני מתכוון, אני צפה בך הרבה[.](,) כלומר, אני".
"שאת מגיעה מ..[.] שם, ומביטה על כולנו במין עצב כזה[.](,)" – נקודות במקום פסיקים, אין שתי נקודות!!
"הזדמנות לדבר איתה[,] אני מציג את עצמי".
"אתה יודע מי אני, (ואם)[ועם] זאת אתה" – ממך לא ציפיתי לטעות שכזו.
"שאחותי צדקה[,] כשאמרה שבני האנוש".
"(היא אומרת) את החלק האחרון [היא אמרה] כמלמול" – מה נסגר עם הזמנים?
"אחות? מי זאת אחותך?" היא צוחקת בקול[.](,) צחוק אמיתי, אחד כזה שנובע עמוק מהבטן[,] ומנפנפת בידה (ה)[ב]אוויר כמנסה לסלק יתוש".
"צד שונה של הירח[.](,) אבל שזה לא ידאיג אותך".
"בעיניה הכחולות[,] בזמן שצמרמורת".
"לגבי התיאוריה שלי[,] אני שם לב".
"קטנות על האדמה[,] לא נותר זכר לכך".
"לא עכשיו(,) בכל אופן" – הפעם הפסיק מיותר.
"חזרה לביתי[,] כשראשי ממשיך לנגן את דבריה ואת [האמירה] (אימרה) המוזרה שלה".
"(ו)כולנו ביחד[,] יוצרות שלוש[ה] עשר(ה) צדדים שונים של הירח(..)."
אני לא גזען, אני שונא את כולם.
תודה, לקחתי חלק מהתיקונים שלך (אם כי לגבי פיסוק זה כבר נתון לסגנון כתיבה לדעתי, כי אני לא אוהבת כל כך הרבה פסיקים בכתיבה (זה מוגזם ולפעמים מיותר לדעתי))
שמחה שטרחת לקרוא ולהגיב =)
כתיבה מהפנטת בהחלט. אני בכלל משוחדת בכל הנוגע לקטעים עם ירח, כך שקנית אותי כבר עם הכותרת. הרעיון עם שלושה עשר הצדדים לירח נשמע מעניין מאוד, הייתי שמחה אם היית ממשיכה אותו עם עוד קטע :)