הנה זה בא
היא יושבת בחדר הלבן,
והיא פותחת את היומן,
היא מתחילה לכתוב רשימה,
והיא מחייכת לעצמה.
לא עוד יאוש תופס בלבבה
אם כי שום דבר,
לא באמת השתנה,
היא עדיין שמחה.
כי היא שונה,
היא שונה.
היא נועלת נעליה
ויוצאת לפגוש דברים חדשים.
ביומנה כתובים,
משפטים מעודדים,
ציורים שלה, רק שלה.
והעט הכחול בידה.
האזניות בתיקה,
הרכבת עוד דקה מגיעה,
היא נוסעת לשום מקום,
והיא עדיין שמחה.
לא עוד יאוש,
אם כי דבר לא השתנה,
הפעם היא זאת ששונה,
היא מחייכת מעומקי ליבה.
כי היא יודעת,
הנה זה בא.
תגובות (3)
נחמד,
רעיון ממש יפה!
יאפ.
ודרך אגב מגיע לי פרס!
ואוו, מאוד אהבתי את הכתיבה, ממש יפה :)