פיראטים
יכולתי להרגיש איך הגוף שלי מטלטל מצד לצד, ראשי כאב בעצם כול גופי כאב.
רעש הרעמים נשמע כמו יריות תותח חזקים, הרוח שנשבה השמיעה רעש איום. כל גופי הטלטל מצד לצד. הסחבה שלבשתי לא הספיקה והקור שחזר יחד עם טיפות הגשם מתקרת העץ שהשאירה אחריה חריצים רבים.
התעוררתי. כמה זמן הייתי מחוסרת הכרה, תהייתי לעצמי. מים שחדרו לפי גרמו לי להשתעל. התרוממתי. החדר היה חשוך לא ניתן היה לראות דבר, רעש מלמולים בכייה וצרחות נשמעו, הבנתי, לא הייתי לבד בחדר.
כאבי הראש הלמו בחוזקה, ראיתי היטשטשה, מה קורה פה? בשארית כוחותיי התרוממתי בקושי, חזרתי בתנופה אחורה, חרדה להבין שידי ורגלי היו כבולים בשרשראות ברזל כבדות.
נכנסתי לחרדה ומיד נסתי להשחיל את ידי מהאזיקים הכבדים, החתכים שהיו בידי שרפו. ריצפת החדר הייתה רטובה, בכול תנודה קבוצת מים נכנסה וגרמה להצפת החדר. "לעזאזל" אמרתי וחלתי למשוך את השרשראות מהקיר אליו היו מחוברות.
"אתה לא תצליח" נשמע קול מין החשכה.
"מי אתה?, איפה אנחנו?" שאלתי את אותו קול.
"אתה לא זוכר?, נלקחנו בשבי" השיב הקול.
"שבי?" עניתי מבולבל.
"אתה אבדתה הכרה, חתיכת מאבק הבאתה שם, חחח, נלחמתה בשביל כולנו" אמר הקול.
שתיקה.
"שמי מייק. אולי אתה לא זוכר בגלל המכה שחטפתה בראש, אפרט, נלקחנו על ידי ג'ק סויר".
" ג'ק סויר הסוחר" קטעתי אותו. עברה בי חלחלה.
"כן" מייק השיב. שוב החדר זז וקבוצת מים נכנסו, רעש הרעמים גברו.
"כמה אנחנו?" שאלתי מנסה להתגבר על הרעשים שהגבירו את כאב הראש.
"נלקחנו 50 איש בערך. בנות בחדר אחד ובנים בחדר אחר, אני מקווה שאין לך משהי משם, הם מתעסקים עם הבנות, שמענו את הצרחות שלהם מפה" אמר הפעם בלחש, כנראה לא להזכיר את כאבם של אילו ששמעו את יקיריהם ולא יכלו לעשות דבר.
הכול היה מעורפל, עייני היו כבדות, כל גופי כאב "לעזאזל," שוב אבדתי הכרה.
חום הציף את גופי, הרגשתי את השמש קופחת על ראשי. פקחתי את עייני מתרגלת לקני השמש החזקים. התרוממתי מיד. הבטתי לצדדים. הייתי בחדר עשוי מעץ מלא חריצים בחדר היו לפחות 30 גברים כבולים בשרשראות ברזל. הם היו פצועים, חבולים וחלקם מדממים. הבטתי לצידי ושם שכב נער שנראה בגילי, שערו שחור אסוף בקוקייה, על ראשו היה סרט אדום, הוא ענד עגלי נוצה צבעוניות בשני אוזניו. ניערתי אותו "מייק?" קראתי לעברו. הוא פקח את עיניו בקושי והתיישב.
"אתה?" הוא שאל משפשף את עיניו. "רוס" מיד השבתי לוחצת את ידו שיינו היינו כבולים.
"איפה אנחנו?" מייק שאל מביט מבעד לחריצים.
"דלת שהייתה בתקרה נפתחה ומיתוכה הציץ בחור שמן עם שפם שחור עבה, "קומו, קומו" צעק לעברנו. הוא ירד במדרגות הרעועות והחל לפתוח את השרשראות שהיו מחוברות לקיר והשאיר את ידנו כבולות.
"קומו" צעק האיש השמן, שמצליף מכות מדי פעם באותם אנשים הכבולים.
מייק התרומם ואחר עזר לי לקום. הסחבה שלבשתי זזה הצידה, חשפה מעט את גופי כיסיתי אותה במהירות מסמיקה.
האיש השמן עם השפם המגוחך עלה שוב באותם מדרגות רעועות והפעם משך אותנו איתו ואנחנו עלינו בשורה אחד אחד. תורי היה לעלות ועברתי את הדלת בקושי, היה קשה לנוע שידי ורגלי היו כבולות.
אחר כמה שניות מצאתי את עצמי על סיפון. מאחורי ניצב תורן ענק ועבה שעיד על גודלה של הספינה, לאחר הסופה שהתרחשה אתמול היא הייתה זקוקה לכמה שיפוצים.
העמידו אותנו בשורה, תחילה הגברים ומאחור הנשים.
עמדתי בתחילת השורה, מולי התייצב ג'ק סויר הידוע כסוחר עבדים מושמץ, לצידו עמדו עוד שני אנשים שנראו מהמעמד הגבוה, גם שם עוסקים בעסקים מושחתים.
"אני רואה שהבאתה לפה גברים צעירים וחזקים, עבודה טובה, אמר אחד מהם שהיה גבוה וחבש כובע אצולה ענק על ראשו." ידעתי שאפשר לסמוך עלייך" הוא חייך חיוך שטני.
נלקחנו מחוץ לספינה על אותו חוף שספינה עגנה. הבטתי מסביב מנסה לזהות את המקום. זה היה איי, לפי ההרים שהיו באופק אולי איי ארגדה.
"זוזו, זוזו" החלו אנשים לקראו לעברנו וצלפו בנו שנזדרז.
תגובות (3)
נשמע מעניין אהבתי :) דיי ברור אפשר להגיד שאת כותבת יותר טוב ממני אולי כמה שינוים ממש קטנים חוץ מזה נהנהתי מאוד יש ספר שיכול לעזור לך מאוד הם את כל כך אוהבת לכתוב ספרים שם הספר זה "איך לכותבים סיפור"
תוכלי למצוא את הספר בחנות האפליקציה עברית תכתבי"איך כותבים סיפור" לא עולה הרבה אני בעצמי קורה אותו עכשיו :)
ואו, תודה:) אני חושבת שכל אחד מבטא את עצמו הכי טוב, הייתי רוצה לקרוא יצירות שלך בכדי להכיר אותך טוב יותר, אז מצפה לזה. בלי לחץ;)
העצה מעולה, אני באמת צריכה הדרכה אז שוב תודה רבה