הזמן טס.

קשה לעכל את זה, קשה לקלוט.
לחשוב שלפני 4 שנים נרשמתי לאתר המדהים הזה – ילדה קטנטנה, בסוף כיתה ח' שבקושי הבינה מה היא רוצה מהחיים שלה ומעולם לא ידעה שהחיים יובילו אותה בדרך המפותלת והמעניינת הזאת שלימדה אותה כל כך הרבה.
נכנסתי לאתר הזה בעקבות המלצה של חברה שלי (שאגב גם היא עד היום באתר הזה) ונרשמתי, כי אני אוהבת לכתוב וסך הכל זה יכול להוסיף עניין כשיש גם קוראים ליצירות שלך. ובאמת פרסמתי את הסיפור בחרוזים הראשון שלי שם, שאותו אני זוכרת עד היום מילה במילה.
זה כזה מוזר. זה כזה משונה.
קשה לחשוב שעברו 4 שנים מאז. תקופה כזאת ארוכה שחלפה לה כל כך מהר.
4 שנים משמעותיות וקריטיות שההבדל בין כל שנה לשנה כל כך גדול – בין אם במראה החיצוני או באישיות שלי, שכל כך השתנתה והתבגרה.
היום העברתי את רוב היום בבכי.
אני לא מעכלת שאשכרה עוד 4 שעות אני כבר צריכה להתעורר שוב ולהפוך גם אני לרכוש של צה"ל. זה לא נתפס איך הזמן טס…
זה מדהים לחשוב ולהבין שמחר מתחיל עוד פרק חשוב בחיי, פרק אחר ומשמעותי משלו. פרק שלמרות כל מה שעברתי – ילמד אותי עוד המון על עצמי.
הראש שקוע בכל כך הרבה מחשבות, כל כך הרבה חששות. כל אחד יותר חזק מהשני…
מה אם לא יהיה לי טוב? מה אם אני לא אתחבר עם הבנות בחדר? מה יהיה עם המקלחות? מה אם אני ממש אתגעגע למשפחה? מה אני אעשה אם יצעקו עליי?
כל כך הרבה פחדים, כל כך הרבה געגוע וקושי.
זה עצוב לי, קשה לי לעכל את זה שאני מתגייסת. קשה לי לקלוט את זה שממחר זו לא אמא שלי שתעיר אותי בבוקר, אלא השעון המעורר. שבמקום החיוך של אמא שלי, כל מה שאקבל אלה הפנים הזועפות של המפקדת. קשה לי לחשוב שלא אהיה עם החברים שלי, עם המשפחה שלי… כל כך קשה.
אני יודעת שהכל הצגה, שהמפקדות לא כאלה באמת. אני יודעת שיהיה בסדר בסופו של דבר, וגם אם לא, זו סך הכל תקופה של שנתיים. סך הכל שנתיים! וזה עוד במקרה הכי גרוע!!!
אבל היי, לפני שאני בוכה שוב! למה לחשוב כזה גרוע? אין סיבה שלא יהיה בסדר. אני כרגע בדאון מטורף ובלחץ בעיקר כי אני לא יודעת מה מצפה לי, אבל אני יודעת שכשאכנס למסגרת הזו ואבין בדיוק מה הולך בה ומי נגד מי – אהיה חכמה יותר לענות לי על כל השאלות שמטרידות אותי כל כך.
התפקיד שלי הולך להיות מאוד משמעותי עבורי. אני הולכת להיות משקית ת"ש שזה נטו נתינה מעצמי, מה שחשוב לי מאוד.
אני יודעת שהתפקיד הזה ישנה אותי, ילמד אותי עוד המון דברים על עצמי ובכלל.
עצם העובדה והידיעה שאנשים תלויים בך וזקוקים לך ושיש לך את הכוח לבוא ולעזור להם, זה מה שמדהים בעיניי ונותן לי את המוטיבציה והכוח להתגייס.
אולי זה קל לי לדבר עכשיו.
אני יודעת שגם במהלך השירות הצבאי שלי אני אחווה לא מעט רגעים קשים, רגעים לא פשוטים… אבל יחד עם זאת, לצד כל אלה אני יודעת שקודם כל, זו חוויה שונה ומעניינת שתרחיב לי אופקים ותבגר אותי. חוויה שעם כמה שכרגע לא בא לי לחוות אותה עם כל החששות שלי, אני יודעת שבסופו של דבר שכשאסתכל לאחור, אני אצחק על עצמי ועל הפחדים שהיו לי ואהיה גאה בעצמי על הדרך שעברתי.
אני לא יכולה לתאר כל כך את מה שאני מרגישה בדיוק. אני מרגישה כאילו לקחו כל מיני רגשות, הכניסו לתוך בלנדר וערבבו. וסך הכל, יצא די אחלה הערבוב.
כל יום שעובר אני אסמן לעצמי וי ואזכור שיש מי שמחכה לי בבית. אני אשתדל גם על הדרך באמת להסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה ולהנות מהחוויה הזאת כמה שאפשר. אחרי הכל, מה שלא הורג אותך מחשל אותך.
ואממ, זהו.
שיהיה לי גיוס נעים♥