כשאמרתי
כשאמי אמרה לי "הקשיבי לי עכשיו", סתמתי את אוזני, לא רציתי לשמוע.
כשאמי אמרה לי "תני לי רק לדבר", טרקתי בפניה את הדלת, הכי חזק שרק הצלחתי.
כשהתחננתי לאימי "אל תשאירי אותי כאן לבד!" היא ברחה מהמקום ונעלמה בחשכת הליל.
אבל כשאמרתי לאימי "עזבי אותי לנפשי!" כך היא עשתה, היא לא שאלה שאלות.
כשאימי קראה אליי, "בבקשה! עזרי לי!" אני הפנתי אליה את גבי.
אמא, אני יודעת שאמרתי שאת צריכה להישרף באש הגיהינום, שאת צריכה למות.
אני יודעת שהתפללתי שיכאב לך כמו שכאב לי, כל לילה מאותו לילה נורא.
אבל לא התכוונתי, לא באמת רציתי שתלכי!
בבקשה, אמא, תחזרי.
לא התכוונתי כשאמרתי
"אני שונאת אותך".
תגובות (4)
ממש אמיתי וכואב.
מאוד מבינה ומתחברת..
כתיבה אמיתית,כנה, וכואבת
מסכימה עם כל מילה.
כנה וכואב.
גורם לי לבכות.
תודה רבה. (אחותי דורשת שאני אגיד שזה לא נכתב עליי…)