לא יוצא לי מהראש
ארבע חודשים עברו ועדיין לא שכחתי.
עדיין אני מוצאת את עצמי שוקעת בדמיון עליך. נזהרת לא להביט בענייך, להכוות.
להרגיש את האש הלוהטת, להרגיש כמו אז, אבל עכשיו. ולדעת שאסור.
לכאוב יותר.
להתרחק.
אתה נשארת אצלי, פשוט לא זזת.
חלק מהלב שלי עדיין אצלך.
לא, אני לא כל היום בוכה.
אני שמחה, כן. הרבה אפילו.
אבל כואב לי כל כך…
שוב להביט במרחק ביננו ולשמוח אבל לכאוב.
ולשנוא את עצמי על אותה קינאה מגעליה שמדגדגת ברגלים.
אני רצה אליך, אבל נשארת במקום.
אני אוהבת אותך.
אבל מפחדת שהשתנת, מפחדת שאתה לא אותו אחד שהכרתי, שבו התאהבתי…
משהוא בך שונה.
ואתה יודע מה אני שומעת שמדברים עליך?
אני שומעת רסיסים…
אני שומעת את הלב שלי מתנפץ לרסיסים.
אני כואבת אליך.
אני אוהבת אותך.
והנה ידיי הקפוצות, לאט לאט מרפות, עניי מבטיות ביתר עניין. ואתה.
אתה רחוק.
ואני,
אני רחוקה.
עוד שבוע ט"ו באב. אני זוכרת שאמרנו שאנחנו לא חוגגים ביום האהבה הנוצרי. אבל אני בטחה, פשוט בטוחה שבט"ו באב אני אבכה.
איך שכחת אותי כל כך מהר?
אני עדיין אוהבת אותך.
ואני פשוט לא מסוגלת להוציא אותך מהראש.
תגובות (6)
בחיי, אם הייתי מאחלת לכל האנשים האלה שתקועים לאנשים בראש ולא יוצאים משם וממררים להם את החיים בכל רגע שבו הם מרשים לעצמם לשחרר קצת מוות בייסורים, כולנו היינו מתים בייסורים נוראיים.
התחושות שאת מתארת בקטע הזה מוכרות לי עד כדי בחילה. למרבה המזל, הכתיבה היפהפיה שלך גורמת לזה להרגיש קצת פחות מחליא וקצת יותר אמנותי.
תודה. שמחתי לקרוא. נהניתי. נשברתי קצת בפנים.
תודה, אני שמחה שלא נשמע חולני מדי, לפעמים אני מרגישה חולנית מדי בקשר לטלותות שלי בו…
אני שמחה שאהבת
תודה
אני כלכך מבינה אותך, גם אני חוויתי את זה לא מעט. כנראה שכולנו.
אהבתי מאוד :)
תודה מבינה אני שמחה שאהבת:-)
משהוא = משהו
"אני כואבת אליך." – יש כאן בעיה תחבירית. אולי אפשר 'אני כואבת אותך'
עניי = עיני
מבטיות = מביטות
יש לך את כל הפוטנציאל לכתוב נהדר.
כל הכבוד :)
☺