המשכתי ליפול

קצה הצוק קורא בשמי,
מתחנן שאתקרב,
מפתה כל כך..
ואני לא רואה את התהום המתקרב,
צועדת, מדלגת, רוקדת בלי לחשוש.
מתנשקת ועוצמת עיניי,
רוצה להאמין שהעולם הוא מקום טוב,
ישר וחלק.
חושבת שאף אחד לא רואה את טעויותי,
את פציעותיי,
אך רק מתקרבת יותר ויותר אל השיא,
אל הנפילה הגדולה.
חברה מושכת,
חבר מחבק,
ככה זה שאת מלכת העולם,
עומדת בטופ.
נופלת בבור,
מאמינה לשטויות.
ומוצאת את עצמך הולכת רחוק מידי
לא מהססת,
בעצם הכתובת הייתה על הקיר,
היו כאלה שהזהירו,
שחיבקו לאחור
אבל רציתי ללכת עם אלו שנתנו לי את ידם
ושכנעו ללכת קדימה,
כי העולם לא עוצר
וכך גם לא רגלינו.
כן, המשכתי,
המשכתי ליפול.