הכל יכול לקרות 2 (החתונה)-פרק 5 (16+)

נ.מ טל
ובשנייה ששפתיו על שלי,אני מרגישה שהחור שבתוכי מתמלא.
השפתיים שלו רכות ולא דורשות המון.
אני נותנת ללשונו המסוקרן להיכנס לתוך פי.
אני מפילה את תיקי ומפזרת את ידי בתוך שיערו הנעים.
אז אני מבינה,שאליה הגבר שאני עשויה אל. שניינו יודעים את זה.
אנחנו שייכים,לא משנה מה.
אבל אני לא אישה בוגדת,כבר עבר לי הזמן שהייתי כך.
אני מורידה את ידי לחזהו אבל הוא רק עוטף אותי עם ידיו מקרב אותי אליו.
הריח שלו מציף אותי,אני מודה אני קצת מתגעגעת לריח של הסיגריה.
הוא מחזיק את גבי וממשיך עם ידו השנייה לצווארי,עוטף אותי באהבתו.
אני דוחפת אותו אחורה טיפה והוא מיד מפסיק.
״פאק.״ הוא אומר,נושם עמוק.
הטלפון שלי מזמזם,אני מוציאה אותו מתיקי ועונה.
״הלו?״
״מאמי,ההצגה הייתה מדהימה! אני הייתי היחיד שלא פחד מהליצנים!״
אני מיד מחייכת. אני מתבוננת באליה שבוהה בי ישירות מחכה לתגובה.
״אני גאה בך תותי.״ אני מחזיקה דמעות אחורה.
״אני אוהב אותך מאמי.״ תותי אומר,מצחקק מהקו השני.
״גם אני אוהבת אותך תותי,מאוד.״ אני שומעת שהוא מעביר את הטלפון לעמרי.
״הי״ עמרי אומר,עדיין נשמע קצת פגוע
״הי בעל״ אני קצת מצחקקת
״רק שתדעי שהיום בערב אני יוצא איתך להליכה.״ הקול העמוק שלו חונק אותי.
״בסדר.״ אני רואה שאליה התיישב על הספסל וסוגר את ידיו על חזו.
״אני אוהב אותך.״
״אני אוהבת אותך.״ אני מנתקת לו.
״טוב-״
״תפסיקי לשחק משחקים!״ אליה פתאום קופץ.
אני נפחדת ולוקחת צעד אחורה.
״אני לא משחקת משחקים! אתה זה שנישקת אותי!״
״ואת זאת שמאוהבת בי.״ הוא נועץ בי מבט דוקר.
״אין לי זמן לזה״ אני מסתובבת ועדיין מרגישה את החום של שפתיו שהיו עלי.