עין הנץ – פרק 2
"מה?! השתגעתם?! נתתם להם להכניס לגוף שלי עין של עוף מגעיל?!
מה עבר לכם בראש?!". צרחתי כמו שבחיים לא צרחתי.
אני לא מאמין שאאלץ להרכיב כל חיי משקפי שמש כדי שלא יראו כמה מגעיל אני נראה…
שלא לדבר על הצלקות.
כנראה שהדוקטור שמע את הצעקות והוא נכנס לחדר אחרי כמה רגעים.
"דניאל, אל תאשים את ההורים שלך. כל הורה אחר שבאמת אכפת לו מהבן שלו היה בוחר בזה. העין שהשתילו לך היא באמת עין של נץ. אנחנו עדיין לא יודעים מהן התופעות לוואי שכרוכות בהשתלה. זהו ניסוי חדשני, אתה הראשון שתתנסה בהם".
מעניין שאף אחד לא שאל את דעתי בעניין.
גם לכם קרה שביקשתם מאמא לא לגעת בחדר שלכם כדי לסדר אותו שלפי טענתה החדר מבולגן… אבל שכשחזרתם מהבית ספר גיליתם שהיא כן נגעה, ובמקום סדר היא עשתה עוד יותר בלגן?
זאת אותה הרגשה שהרגשתי רק בעוצמות הרבה יותר חזקות.
איך יש להם זכות להתערב ולהחליט מה נכון בשבילי?
הדוקטור המשיך ואמר "אתה צפוי להשתחרר עוד כמה ימים. יורידו לך את התחבושות הערב. אל תיבהל שתראה איך זה נראה".
תודה דוקטור, הרגעת אותי.
לא ידעתי איפה לקבור את עצמי.
אם זה היה קורה לכם, איך הייתם מרגישים?
אני מניח שהייתם מתחילים להעריך את העיניים שלכם הרבה יותר.
מה שווה אדם בלי עיניים שיוכל לראות כמו שצריך?
הרגשתי אדם חצי מת. עם חצי עין.
הרופא הלך שוב והשאיר אותנו לבד.
לא הייתי יכול להסתכל על הפנים של הוריי.
רציתי פשוט שיעזבו אותי בשקט לפני שאני עומד להתחרפן.
"סליחה אבא, יש מצב שאולי תוכלו להשאיר אותי לבד?" שאלתי בקרירות.
"זה בסדר בן, אנחנו מבינים אותך. בואי שרה, נלך עכשיו.
אבל תזכור, כל דבר שתצטרך, אנחנו פה בשבילך. נחזור בערב.
אתה הבן שלנו עם עין או בלי".
הסתכלתי לרגע על אבי וראיתי דמעה אחת יורדת מעיניו.
בחיים לא ראיתי את אבא בוכה. הוא תמיד היה הדמות שהערצתי.
חכם, חברותי, מצחיק, שחקן כדורסל לא רע בכלל… ויותר מהכל – בעל לב טוב.
אני לא עומד לספר לכם איך נפגשו הורי, כי למעשה זה פשוט מביך מדי.
אבל תבינו שהורים לא בוחרים.
אמא ואבא נישקו אותי ואחרי כמה דקות הלכו והשאירו אותי ואת המחשבות שלי, לבד.
אני מסתכל על החדר הלבן המשעמם של כל בית חולים רגיל וחושב לעצמי…
אנשים לא מבינים כמה הדבר הדבר שיש להם ביד יקר – עד שהם מאבדים אותו.
החברה הכתיבה לנו שאדם שנולד עם עיניים בצבע כחול כמו הים,
הוא הרבה יותר שווה מאדם שנולד עם עיניים בצבע חום שדומות לצואה.
אך זאת בדיוק הטעות שלנו.
יש אנשים שנולדו עם עיניים כחולות מהפנטות אך הם לא זכו לראות בהם.
אז מה זה שווה? תגיד תודה שיש לך עיניים ותשתוק.
חבל שאני לא זכיתי.
אני כבר לא יודע אם אני מרגיש כעס או עצב… זה פשוט מדכא.
תגובות (3)
פרק טוב, יש לך כתיבה מעולה.
אשמח להמשך!
הרעיון של הסיפור מאוד מעניין, אם להיות כנה, שני הפרקים מתמקדים על הדימוי העצמי שלו כלפי העין. הייתי קצת מצמצמת ונגשת לעלילה.
מחכה להמשך:)
תודה רבה. בדקות הקרובות יעלה הפרק הבא.