עין הנץ
-למה דווקא אני? מה עשיתי שזה מגיע לי את זה? איך הסתבכתי בדבר הזה?
שאלתי את עצמי שוב שוב למרות שידעתי שאין לי מענה אליהן.
הכל התחיל מבוקר אחד "פשוט" כמו כל נער תיכון רגיל.
שעון שמצלצל בלי הפסקה כדי שתקום לפני שהוא יעשה לך חור במוח, אמא שכל חמש דקות בא אלייך לחדר כדי לוודות שאתה ער ושואלת את אותה שאלה, "אתה רוצה לקום לבית ספר או שאני אתקשר עכשיו לאבא?". אף פעם לא הבנתי למה כל בוקר צריך להיראות ככה, אבל זה לא ממש עניין אותי. כרגיל.
אבל משום מה הרגשתי שזה לא אותו בוקר שאני רגיל אליו…
בעצלות קמתי מהמיטה וניגשתי אל השירותים בחדר ממול, שטפתי את פני והסתכלתי בראי אבל לא ראיתי שום דבר משונה למעט כמה זיפים שגדלו בזקני. התארגנתי לבית הספר במהירות, השעה הייתה 8:00 בדיוק. לקחתי את התיק ואת הסנדוייץ עם השוקלד שאמא כרגיל הכינה לי ומיהרתי לצאת מהבית לפני שאמא תגיד לי להוציא את הזבל.
מאז- אני לא זוכר כלום.
התעוררתי בבית חולים, מונשם עם כאב חזק בעין ימין ובעיקר מבולבל. שמתי לב שמישהו מחזיק את ידי בחוזקה ובוכה בכי חרישי. פקחתי את עיני וראיתי את אימי יושבת לצידי ומאחוריה אבא שתופס לה את הכתפיים קלות בניסיון להרגיע אותה. פעמים נדירות ראיתי את אימי בוכה וזה היה אחד מהן. "מה לעזעזאל אני עושה פה?", חשבתי לעצמי. אחרי כמה דקות של שקט נכנס הדוקטור ובישר לי את הבשורה המרה בחיי.
"עברת תאונת דרכים".
ראיתי באותו הרגע שחור בעיניים, ידעתי שחיי ישתנו באותו הרגע.
"כפי שאולי שמת לב, נפגעת בגופך ובעיקר בעינייך הימינית".
הרופא החזיק בידו מראה והושיט לי אותה. החזקתי את המראה לנגד פני והסתכלתי על עצמי. זה היה נראה נורא. חצי מפני היו חבושות בתחבושת לבנה ולצידהן צלקות.
זהו. הלך לי הסיכוי עם בחורות.
רציתי לצרוח אבל ידעתי שזה לא יתקן את פניי.
פתחתי את פי והרגשתי עקצוץ קל…
"אתה יודע מי עשה לי את זה?" שאלתי את הדוקטור.
"לא דניאל, מצטער… אף אחד לא ראה שעברת תאונה. היית מוטל על הכביש".
לא מספיק שחיי נהרסו, עכשיו גם אף אחד לא ישלם על זה?
עולם אכזר.
מבין כל המקומות בגוף שהייתי יכול להיפגע נפגעתי דווקא בפנים?
מי בכלל ירצה להסתכל עלי בכלל?
הפכתי להיות נכה.
הרופא הלך והשאיר אותנו לבד.
ראיתי את אמא רוצה לפתוח את הפה כדי לדבר אבל משהו עצר אותה… במקומה אבא דיבר.
"דניאל, הרופא לא אמר לך אבל כשמצאו אותך, העין הימינית שלך הייתה מרוסקת,
כאילו מישהו הוציא לך אותה בכוח. הם לא היו בטוחים".
רגע, אבל מי בכלל ירצה לעשות לי דבר כזה?
זאת לא הייתה סתם תאונה מקרית?
אין לי בכלל חברים או אויבים. אני סתם זאב בודד שאף אחד לא אכפת ממנו.
השאלות הציפו את ראשי במחשבות.
אבל דבר אחד ידעתי – מישהו עומד לשלם על זה.
ראיתי שאבא עוד מעט עומד לבכות אבל הוא בכל זאת המשיך לדבר,
"הדוקטור הציע שתי אפשריות. או שתהיה חסר ראייה בעין אחת או שישתלו לך עין ניסיונית".
עברה לי צמרמורת בכל הגוף.
אם היו נותנים לכם מיליון דולר תמורת עין אחת שלכם, הייתם מוכנים?
לא הייתי יכול לדעת אם השתילו לי עין. הרגשתי שהחלק הימני של פני היה משותק וחסר תחושה.
"לא ידענו מה לעשות… האם להשאיר אותך בלי עין למשך שארית חייך או לתת להם להשתיל לך עין ניסיונית שאלוקים יודע אילו תופעות לוואי יהיו לה.
לא הייתה לנו ברירה. מצטער דניאל, בחרנו שישתילו לך עין".
רציתי באותו הרגע למות. אין לי גם ככה מה להפסיד.
הרמתי את ידי הימנית והעברתי אותה על התחבושת שעל פני, הרגשתי שיש לי עין, אבל השאלה איזה עין…?
"איזה בדיוק עין השתילו לי? מה זאת אומרת 'נסיונית'?!".
אמא פרצה בבכי כששמעה אותי.
יכולתי להבין אותה, אבל אני בעצמי לא בכיתי. אפילו לא דמעה אחת.
"הסבירו לנו שיש ניסוי חדשני בהשתלות עיניים. אתה הראשון שהתנסית בהם.
העין שיש לך עכשיו, היא עין של נץ".
תגובות (4)
סיפור מעניין! עין של נץ – וואייי מאגניבב, למרות שמוזר קצת כי זו עין קטנה.
והערה קטנה – בשורה "רציתי לצרוח אבל ידעתי שזה לא יתקן את פניי" כתוב פעמיים "ידעתי שזה".
תודה רבה. תוקן.
ראשית, ליאור, ברוך הבא לאתר. אתה מוזמן גם לקרוא ולהגיב לסיפורים של אחרים. בכך תרכוש לך קוראים נוספים.
שנית, שאפו ענק. הסיפור שייך לדעתי לסוגת מד"ב, לא לפנטזיה. או שיש דברים שעדיין אינני מודע להם. מזכיר את 'סטיב אוסטין' איש השישה מיליון דולר.
כתוב טוב, עימוד נכון, אין שגיאות כתיב… הצבת לעצמך רף מאוד גבוה להמשך.
מחכה לפרקים הבאים.
אני לא גזען, אני שונא את כולם.
תודה רבה.
אני מקווה שהיום יפורסם הפרק הבא.