Emrys
היי! אשמח לתגובות. (הסיפור הזה הוא כנראה החלק הראשון בסיפור חדש על שרלוק שאני אכתוב. לסיפור יש גם פרולוג (אז אני מניחה שזה לא החלק הראשון?) אותו פרסמתי לפני בערך חודשיים. אשמח אם תלכו לקרוא גם אותו. זה לא משנה כלום לפרק הזה, אבל אני מניחה שכן לפרקים בעתיד.) תודה! (אופס, עוד דבר - הסיפור כנרה מאבד קצת מהיופי שלו באתר הזה . כתבתי אותו במקוr בוואטפד (@yalixx) ושם השתמשתי בכל מיני עזרים שהם מציעים (כמו בולד וכתיבה על הצד) כדי לעזור להעביר את הסיפור. אשמח אם תקראו את הסיפור גם בוואטפד. הוא יהיה יותר ברור.)

Game over – שרלוק (1)

Emrys 08/08/2016 1003 צפיות 2 תגובות
היי! אשמח לתגובות. (הסיפור הזה הוא כנראה החלק הראשון בסיפור חדש על שרלוק שאני אכתוב. לסיפור יש גם פרולוג (אז אני מניחה שזה לא החלק הראשון?) אותו פרסמתי לפני בערך חודשיים. אשמח אם תלכו לקרוא גם אותו. זה לא משנה כלום לפרק הזה, אבל אני מניחה שכן לפרקים בעתיד.) תודה! (אופס, עוד דבר - הסיפור כנרה מאבד קצת מהיופי שלו באתר הזה . כתבתי אותו במקוr בוואטפד (@yalixx) ושם השתמשתי בכל מיני עזרים שהם מציעים (כמו בולד וכתיבה על הצד) כדי לעזור להעביר את הסיפור. אשמח אם תקראו את הסיפור גם בוואטפד. הוא יהיה יותר ברור.)

רינג, רינג. הטלפון צלצל. רינג, רינג.
שרלוק נאנח למשמע הצליל הטורדני, אבל לא הרים את השפופרת.
רינג, רינג. הטלפון התחנן. הוא שפשף את עיניו, התכווץ ואטם את אוזניו בחוזקה, מנסה לחסום את הרעש שסירב לעזוב אותו במנוחה. למה כל כך מוקדם? למה בכלל?
רינג, רינג.
שרלוק קם, הושיט את ידו בכעס אל עבר הטלפון והצמיד את המכשיר עשוי הפלסטיק הזול אל אוזנו. כדאי למי שצילצל שזה יהיה חשוב הפעם.
״מה?״ הוא ירק אל תוך השפופרת. ראשו פעם בחוזקה.
״אח קטן.״ הוא שמע את קולו הרגוע של מייקרופט צורם באוזניו. למען האמת, זה הפתיע אותו – הדבר היחיד שעיקב את ניתוק השיחה.
״אל תנתק,״ אמר מייקרופט כאילו קרא את מחשבותיי של אחיו, עדיין ברוגע. ״אמא ביקשה ממני להתקשר.״
״אמא מוזמנת להתקשר ישירות אלי, אם היא כל כך רוצה בכך.״ רטן שרלוק. הוא שינה את מיקומו על הספה הקטנה באי נוחות.
״אמא התקשרה אלייך. אחת עשרה פעמים. היא מודאגת, שרלוק.״ בקולו של מייקרופט היה שזור כעס. ״מה עשית בחודש האחרון, בכל מקרה? גברת האדסון אמרה שהיא לא ראתה אותך יוצא מהדירה יותר מפעם אחת.״
שרלוק גלגל את עיניו. מייקרופט זמזם בראשו כמו זבוב טורדני.
״עבדתי!״ ענה שרלוק במהירות.
״גברת הדסון מתזדקנת,״ הוא הוסיף בקול מהיר, נמוך וחלש לאחר חמש שניות של דממה. ״אולי היא צריכה להעלות את המספר בעדשות שלה. יצאתי מהדירה לפחות ארבע פעמים.״
מייקרופט לא ענה.
שרלוק ניתק את השיחה וזרק את המכשיר האלחוטי אל עבר המטבח, אליו הוא זרק כל דבר שלא היה לו שימוש בו יותר. הוא נעמד על רגליו, נתן לגופו להתאזן ואז תלש בכוח את כבל הטלפון מן הקיר בעל הטפט המיוחד. גברת האדסון לא תאהב את זה, אבל שרלוק לא יכל לסבול עוד שיחת טלפון אחד עם קליינטים ממורמרים בעלי בעיות שוליות. חוץ מזה, גם אם הבעיה שלהם הייתה מעניינת, הוא פרש – למרות שסירב להודות בכך.
שקט, סוף סוף. הוא חשב.
אני חייב סיגריה. לעזאזל, אני חייב עשרים סיגריות.
הוא החל לחפש בדירה אחר שלוש החפיסות שהוא קנה בשבוע שעבר. למרות שבעיני רבים היה הוא הבלש הטוב בעולם, המקומות בהם בעלת הדירה מחביאה את הסיגריות שלו נשארו בגדר תעלומה.
הוא מצא את אחת החפיסות בתחתית מגירת מכסי הסירים, מגירה שלא פתח יותר מחמש פעמים מאז נכנס לראשונה לדירה ברחוב בייקר מספר 221B.
חכם, שרלוק חשב וחייך. האשה הזאת מדהימה אותי כל פעם מחדש.
הוא שלף סיגריה אחד מתוך החפיסה, התיישב ליד המחשב הנייד החדש שלו והתחיל לעשן.


תגובות (2)

פרק נהדר. מצפה להמשך.

08/08/2016 08:53

סוף סוף סיפור שהוא גם מעניין וגם מקורי. כלומר – לא מתאר אהבה בין שני בני אדם.
אהבתי.

08/08/2016 11:55
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך