הריון עונש או מתנה? פרק 23

הריון עונש או מתנה?
מהפרק הקודם:

״סשה תפתחי אני חייב לדבר איתך" לא יכול להיות שזה…..

פרק 23:

״נתן מי יודע שאני פה?״ ״אף אחד לא סיפרתי לאף אחד״ הוא אמר בכנות. ״אז איך זה שהוא יודע שאני פה? ולמה הוא צועק לי שהוא מצטער?״ ״אני לא יודע אני נשבע לך״ הוא מתחנן שאני האמין לו.

״סשה אני באמת מצטער!!״ הצעקות שלו ממשיכות. אני מתקדמת לדלת ״לאן את הולכת?״ נתן שואל ״אני הולכת אליו להגיד לו שיפסיק״ ״אל תלכי את סתם תתאמצי וזה לא טוב לך כרגע״ ״נתן אני מבינה שאתה דואג לי אבל אני מבטיחה לך שאני יהיה בסדר באמת״ ״סשה אני אלך תחכי פה טוב?״ ״אני באמת יכולה ללכת אליו אני מבטיחה״ אני מתעקשת ״לא תישארי פה!״ הוא אמר והסתכל עליו במבט של תחנונים.

״אוקי לך אליו״ חייכתי אל נתן כשהוא התקדם לכיוון היציאה. אלון נשאר איתי בבית. הוא חייך אלי והרגשתי שהוא מסתיר משהו. ״יש משהו שאתה צריך לספר לי?״ שאלתי ב״תמימות״ ״תקשיבי אני רק רוצה לבקש סליחה על הכל..״ שקט ניהיה בחדר למה הוא מתכוון בקשר להכל?!

״אתה קשור לזה שאידיוט הזה פה?״ ״כן. הוא ראה אותי שהייתי בקניות ושאל איתי איפה את ואמרתי לו ואז הוא פשוט בא איתי״ ״אתה לא רציני??״ התחלתי להתעצבן ואסור לי גם ככה אני לא מרגישה טוב.

״אני באמת מצטער״ ״מצטער תגיד לאמא שלך!״ המשכתי לצעוק והרגשתי דקירה בבטן הרגשתי שאני חייבת לשבת, סחרחורת הופיעה לי פתאום ובחילות. יופי עכשיו בטוח יקרה אסון. ״סשה את בסדר?״ אלון שאל וניסיתי להגיד שכן אבל שון ניכנס.

״מה כל הצעקות האלה?״ נתן ניכנס אחריו ושאל. התנדנדתי ממש ״אני בס…״ לא סיימתי את במשפט וכבר הייתי בידיים של נתן שתפס אותי. ״את ממש לא בסדר, אנחנו הולכים עכשיו לרופא״ נתן סחב אותי לאוטו כנראה ומה שקרה עם שון אחרי לא עניין אותי. ״סשה..סשה?״ קול של אישה הדהד לי בראש.

״סשה קומי״ הקול המשיך לדבר איתי ומגע מוכר תפס לי את היד, מגע של חום ואהבה המגע של נתן. פקחתי עניים. ״היי״ אמרתי בתשישות ״היי, הפחדת אותי את בסדר?״ ״כן אני בסדר פשוט, אלון חשב ששון יבקש סליחה וילך ואבל זה לא מה שקרה נכון?!״ שאלתי באופן רטורי לא באמת חיכיתי לתגובה.

הרופאה שהייתה לידינו חייכה אלי ״תקשיבי בזמן שהיית מחוסרת הכרה עשיתי לך בדיקה וגילינו משהו מדאיג אצלך בבטן״ הוא אמרה בלחץ והסתכלתי על נתן ורק עכשיו שמתי לב שהעניים שלו אדמות ונפוחות מבכי.

״מה קרה מה יש לי בבטן?״

ההמשך יבואו…