ארמון מזכוכית: פרק ראשון

"בוקר טוב, אריק." אומרת אומרת ומחייכת אל עבר הדוור. אני יודעת שאני מאחרת ושאני צריכה לרוץ אם אני רוצה להספיק לאוטובוס, אך למי אכפת אם אני אאחר קצת? או כאילו לא אגיע בכלל?
"בוקר טוב רוז, יש לי חבילה בשבילך." הוא אומר ומחטט בתיק שלו עד שהוא מוציא חבילה לא גדולה במיוחד ומגיש לי אותה. הוא נראה כל-כך גאה לרגע, כאילו הצלחתי להשיג משהו ממש נפלא, וזה משאיר אותי ממש מבולבלת לרגע.
אני מניחה שהייתי ממשיכה לעמוד שם במבוכה אם לא הייתי שמה לב שמשהו לא בסדר אצל אריק. אני מתקרבת מעט ומניחה יד על כתפו, מנסה לגרום לו להסתכל עליי.
"אתה בסדר?" אני שואלת כאשר אני עוזרת לו להתיישב על שפת המדרכה, משהו בכל העניין הזה היה לא בסדר, משהו לחש לי שמשהו משתבש ברגעים אלו ממש.
"אל תאמיני לשום דבר שאני אומר כשאני אתעורר." הוא אומר לי בדחיפות פתאומית ואני לא מבינה מה קורה פה בדיוק. אבל לפני שאני מספיקה לשאול למה הוא מתכוון, אריק מתעלף.
אני מניחה שאני צריכה להתחיל להילחץ, אך ראיתי כבר יותר מידי אנשים מתעלפים לאחרונה, וחוץ מזה, הדופק שלו היה נורמלי לחלוטין והוא נשם בצורה סדירה, אז לא הייתה לי ממש סיבה להילחץ.
אריק התעורר מההתעלפות באותה הפתאומיות בה הוא שקע בה, ואני לא יודעת אם זה אמור להדאיג אותי או לא ,אבל זה בהחלט היה מוזר.
"הכל בסדר?" אני שואלת פעם נוספת ותוהה למה בדיוק אני לא אמורה להאמין. הוא מתיישב ובוהה סביב במשך רגע כאילו הוא תוהה איפה הוא בדיוק, אך כאשר הוא מביט בי נראה כאילו הוא נזכר.
"הו רוז, אני חושש שהבאתי לך את החבילה שלא נכונה." הוא אומר לפתע וזה תופס אותי לא מוכנה, הבנאדם התעלף לפני שניה אך מה שמפריע לו זה שהוא אולי הביא לי את החבילה הלא נכונה?
"לא, זה בסדר זאת החבילה הנכונה." אני אומרת לו ומחייכת קלות, אומרת זאת יורת בגלל ששמי היה כתוה עליה ולא בגלל שהוא אומר לי לא להאמין לו, למרות שגם זה שיחק את החלק שלו בהחלטה שלי.
"אני מאחרת למשהו, אני ממש חייבת לרוץ." אני אומרת אך במקום לרוץ אל עבר תחנת הרכבת אני נכנסת חזרה אל הבניין ורצה ארבע קומות במעלה המדרגות עד הדירה שלי.
אני יודעת שאני אמורה ללכת למקומות ולעשות דברים, אבל היום הזה כבר היה מוזר מידי ואני לא חושבת שאני יכולה להתמודד עם זה.
למען האמת אני שוכחת שהחבילה נמצאת בכלל אצלי עד שהיא כמעט עפה לי מהתיק כשאני מנסה למצוא את המפתחות לדירה.
הדבר הראשון שאני עושה כאשר אני נכנסת אל הדירה הוא לחפש זוג מספריים, אבל כרגיל, נראה שברגע הכי חשוב אני לא מצליחה למצוא דבר בבית הזה. בסופו של דבר אני נכנעת ופשוט מוציאה סכין מאחת המגירות, מה שאני חייבת להודות היה רעיון לא טוב בגלל שאני גם ככה מגושמת מספיק גם בלי סכין ענקית בידי.
מה שאני מוצאת בתוך החבילה הוא לא משהו שציפיתי למצוא, למען האמת, אני אפילו לא לגמרי בטוחה מה זה. זה נראה כמעט כמו קישוט של עץ חג מולד, אחד מכדורי הזכוכית האלו שבדרך כלל צובעים או שהם מלאים בנצנצים, אם כי לא הקישוט הזה.
אני תוהה מי שלח לי את זה, זאת אומרת, למה שאני אצטרך כדור זכוכית שהדבר היחיד שיש בתוכו הוא פיסת נייר?