ארמון מזכוכית: פרולוג

אני מקווה שהמכתב הזה הגיע אליכם כאשר אתם בריאים ומזג אוויר מאיר לכם פנים.
כמו כן, אני מקווה שהסיפור שלי לא יסכן את חייכם יותר מין הדרוש, אם כי אני חייבת להודות שאני שמחה שהחלטתם לסכן הכל בשביל ללמוד עוד עליי.
החיים המבודדים האלו כבר החלו להראות את סימניהם בי, ואני יכולה רק להתנחם בעובדה שאני לא לגמרי לבדי משום שאתם יודעים מה קורה איתי.
הבעיה היחידה היא שאני לא לגמרי בטוחה מאיפה אני אמורה להתחיל לספר את הסיפור הזה.
אני בטוחה שאתם רוצים שאתחיל מההתחלה, אבל זה התחיל לפני זמן רב כל-כך ואני לא לגמרי בטוחה לגבי כל הפרטים. זאת אומרת, הם חיים כבר כמה מיליוני שנים, אלוהים יודע מתי הם התחילו לתכנן את כל זה.
אם כך, בטח הייתם רוצים שאתחיל מהמקום בו כל זה מתחיל להיות מעניין, אך גם זה לא בדיוק משהו שאני יכולה לעשות, משום שזה היה עניין במקרים שונים וחוץ מזה, מה שמעניין עבורכם עלול להיות משעמם כקבר לאדם לידכם.
יודעים מה, אולי פשוט אתחיל מהסוף, מהמקום בו אני יודעת את כל הפרטים ויכולה לספר לכם בדיוק מה קרה, כן, זה נשמע כמו רעיון נחמד, הבעיה היחידה היא, שאני עדיין לא בסוף הסיפור הזה, אני עדיין לא יודעת איך כל זה יגמר ואני ממש לא יודעת את כל הפרטים.
אני מניחה שהייתי יכולה לענות על יותר תשובות אילו מישהו היה מדבר איתי, אסור להם לספר לי מה קורה פה, אז כל מה שאני יודעת מגיע מלחישות בפינות חשוכות של הטירה ומציטוט מסכן חיים.
אני מניחה שפשוט אתחיל מהמקום בו כל הסיפור הזה התנגש עם חיי, כאשר כבר לא יכולתי להתעלם יותר מהתוכניות שלהם.
לצערי אצטרך לסיים את המכתב הזה פה, אני חוששת שמישהו מגיע, אך אני מקווה שתמשיכו לחכות למכתביי, שלא תתחרטו על החלטתכם, משום שמישהו צריך לדעת מה קרה פה, למקרה שאני לא אשרוד.