מטומטמת

תפרשי,
תוותרי,
אל תמשיכי.

תנסי,
תרצי,
אבל אל תביני.

כי זה מה שאת מרגישה
מטומטמת.
חושבת שככה זה
ואין אחרת.

פורשת מכל הנאה, למידה או חוויה,
גם כשברור שזה יפתור את עגמות ההוויה,
ובכל זאת- את
יושבת,
כותבת,
ומטומטמת.

הן שם,
משחקות,
מסבירות,
ואת לא מבינה
את גרה רחוק.
כל משפט יתערבל,
כל מילה תסתרבל,
תהיי עם עיני עגל,
אבל לא סתם עגל;
עיני עגל מטומטמת.

מה עושה לך רק בהרגשה?
שאת לא מבינה?
אומרים שזה אנושי,
אומרים שאני מתנהגת טיפשי,
שבחיים לא אלמד ככה
שבחיים לא אצליח.
מה שהכי כואב
זה שאת המסקנות האלה
כן הבנתי.
מטומטמת שמבינה שהיא מטומטמת.
אבל לא כי היא מטומטמת
כי היא נותנת להרגשת הטמטום לחסום אותה.
להרגשת הכלום לאפוף אותה.
להרגשה הבלתי מוסברת שכולם ככה, ואני?- אחרת.