המשגיח שלי
לפני 17 שנים;
קפצתי בחבל רואה את העולם קופץ איתי צוחקת "תזהרי לא ליפול" אמר זר מקצה הרחוב" הסתובבתי לראות מי הדובר אך רגלי נקשרו בחבל ונפלתי על פני הדמעות עלו והרגשתי נוזל חם זולג על הסנטר שלי הסתכלתי על ידי האדומות והתחלתי לבכות "אל תדאגי חמודה עד החתונה זה יעבור" אמר הקול קרוב אלי, יד הייתה מול פני תפסתי אותה וקמתי מנגבת את הדמעות מסתכלת לדובר "הנה קחי" אמר לי והושיט לי טישו לקחתי את הטישו מידו מביטה בציור הפרחים שעליו הרמתי את ראשי כדי לראות את הזר שהביא לי את הטישו אבל הוא נעלם הסתכלתי מסביב לא מבינה אחרי שחיפשתי בכל מקום רצתי הביתה לאימא מחזיקה את הטישו בידי.
מיששתי את הצלקת הקטנה שעל סנטרי מישרת את הקמטים שעל שמלתי הלבנה מסתכלת לעני שבמראה העיניים החזירו לי חיוך מזויף זה צריך לקרות אני צריכה להתחתן עם הבן של הסגן כדי להציל את המפעל אני חייבת אבל, אני צריכה לוותר על חיי בשביל זה?, בטח שכן אל תיהיה אנוכית אנבל זה לא מתאים לך את יודעת כמה חשוב לדודה חני המפעל סבון הזה הוא העסק המשפחתי אסור לי לקבל רגלים קרות כרגע קדימה את מסוגלת, חייכתי חיוך הכי גדול שאני יכולה "את לא צריכה להתאמץ כל כך בלחייך זה קצת מפחיד " אמרה המאפרת הורדתי את החיוך והסתכלתי למראה נושמת עמוק "את.. פשוט.. מדהים אנבל " אמרה חני וניגבה דימעה סוררת "אוקי אני מוכנה בואי נגמור עם זה כבר" אמרתי תופסת את הזר פרחים ועומדת מול דלת הכניסיה המוזיקה של כניסת הכלה הופעלה "רגע איפה דוד סאן?" אמרתי בלחץ מחפשת את מי שיוביל אותי לחופה "אני יקח את זה מפה " אמר קול מוכר אבל זר בו זמנית הסתובבתי לזר אבל לא הצלחתי לראות את פניו כיאילו מישו טשטש את הראיה שלי מצמתי מנסה למקד את ראיתי הזר התקרב לסנטרי מביט "אמרתי לך שזה יעבור" לא הצלחתי למקד את עיני על פרצופו "אנחנו מכירים?" שאלתי למרות שהרגשתי שידעתי את התשובה "את באמת אוהבת אותו האיש הזה שאת אמורה להתחתן איתו?" ענה לי בשאלה "אה תני לי לנחש את עושה את זה בישביל חני למה עוד ציפיתי?, או אני יודע שתפסיקי לחזור על טעויות." אמר במין עצבים "תקשיב אני לא מכירה אותך אני מצטערת עם טעית בחתונה.." אמרתי מנסה עדיין לראות את תווי הפנים שלו "כן אני בטח טועה בזה שאני מזהיר אותך מראש זה לא יש לך בזר את הטישו שהבאתי לילדה קטנה לפני 17 שנים" הסתכלתי עליו "סליחה עשיתי לך משו שאתה כועס עלי "לא כלום כדי שתעני כבל לכומר הוא מחכה יותר מידי זמן כנראה טעיתי" הסתכלתי קדימה רואה מיליוני עינים צופות בי הסתובבתי לכיוון החתן שלי "פשוט תגידי כן כבר" לחשה לי חני מאחורי הסתכלתי לדלת רואה את הפנים של הזר סוף סוף עניים כחולות צפו בי הסתובבתי לחתן שלי עונה בשקט "כן" בוגדת בעצמי אך כאשר הסתובבתי לצפות בזר הוא נעלם החתן שלי ניצמד לשפתי קפאתי מרגישה עדיין את העניים הכחולות צופות בי מאוכזבות.
תגובות (1)
מהמם אין לי עוד מה לומר חוץ ממהמם