כחול שחור אפור- פרק 3- הבזקי צבעים ובנג'מין

כחול שחור אפור- פרק 3- הבזקי צבעים ובנג'מין

רומיאו נשא את תיקו על גבו והתחיל ללכת לכיוון בית הספר, בעוד שהוא שומע קולות וצלילים מוזרים המתנגנים בראשו, ללא הרף, כאילו אופפים אותו בכחול שחור ואפור, שוב המסכים אפפו אותו אל מול עיניו, רומיאו הבחין בהבזקים העזים של הצבעים, ואז הוא הבחין שהוא ניצב בפתח שער בית הספר ושהגיע מוקדם מהרגיל, ככל הנראה. רומיאו הפעיל את מנגנון הבטיחות לפתיחת תא האחסון, ושם לב שיוקי ניצב מאחוריו. רומיאו הסתובב אליו והביט בו. "רומיאו, רומיאו!" "מה עכשיו?" שאל רומיאו בנימה קולנית ולא נעימה במיוחד. יוקי הביט בשורות ארוכות של תלמידים שישבו על השולחנות, זה ליד זה, כשפניהם אדומות, והצבע האדום, נראה כה טבעי על פניהם, רומיאו לא חשב שזה צבע שנשפך על פניהם בחדר האומנות, אלא שזה השטן שרוצה ברעתו וברעתם של תלמידי בית הספר. התלמידים נראו חולים ועייפים, הם השתעלו מדי פעם בפעם. "טוב, אנחנו צריכים תיק עזרה ראשונה, יש לך במקרה תיק כזה?" שאל יוקי. "לא נגד השטן", אמר רומיאו והביט בעיניהם של הילדים שהשתעלו וקינחו את אפם ללא הרף, וכך אפם נעשה אדום, וכך גם עיניהם, ותווי פניהם, ואיברי גופם, שנעשו אדומים ומצולקים, מפרקי זרועותיהם וידיהם וצווארם ורגליהם, הבגדים הוכתמו בכתמי דם גדולים.
"אין ספק" אמר יוקי, "זה השטן".
"חייבים לקחת אותם למזכירות", אמר רומיאו "מה?" שאל יוקי בבלבול.
"אין ברירה אחרת" אמר רומיאו.
"מה זאת אומרת?- אין ברירה אחרת?! אתה בעצמך אמרת שזה השטן!"
"נכון, אין לזה הסבר אחר."
רומיאו ידע שאין לו אמצעי הגנה, להתמודד מול השטן, השטן ועיניו האדומות, המאיימות להמית, לרצוח, להרוג ולקחת את הקורבנות לגיהינום. התלמידים צווחו ונאנקו, והתנשפו, אחד המורים ראה אותם וחייך בהיתוליות, הוא צפה בהם מהצד, בפתח כיתת מדעים. זה היה מייקל המורה למדעים!!! רומיאו ידע באילו אמצעים זמינים להשתמש כדי להילחם בו. הוא קרב אליו… פניו של מייקל נעשו כחולים, סגולים ואדומים, רומיאו לא הבין מהי משמעות הצבעים, ושוב לנגד עיניו מסכי הצבעים כחול שחור ואפור, חוזרים ונשנים, כמו אורות מהבהבים, שגרמו להבזקים בראשו, הבזקי כאבים, חרב הונחה על רצפת המסדרון, מייקל הביט בה לרגע בחיוך, ואז חזר להישיר את מבטו, הוא השליך חרב נוספת לעברו של רומיאו, הפעם הוא תפס אותה ואחז בה, הוא הביט עמוק בעיניו של מייקל, הוא ראה בהם את חולשתו, אך כוחו נחלש והוא אינו יכל לאחוז בחרב גם אם רצה, גם אם השתוקק לכך, גם אם רצה לפגוע במייקל, הוא לא יכל, זרועותיו רעדו לפתע והוא נשכב על הרצפה ברפיון, כשכל אברי גופו חלשים מאוד. יוקי ניגש לעזרתו של רומיאו, אך גם הוא נהדף לאחור כשהביט בעיניו של מייקל. "אל תביט בעיניו", אמר רומיאו וניסה לקום על רגליו באיטיות, הוא ניסה שלא להביט בעיניו של המורה למדעים, איברי גופו התחזקו, הוא סייע לאחיו, יוקי, לקום. יוקי קם ושפשף את כפותיו, הוא הזדעף, צבעי פניו היו כחולים, סגולים- אדומים, תכלכלים, כפניו של מייקל, רומיאו ידע כי השטן איים לחדור לתוך גופו.
"אל תביטו בו!" צווח רומיאו, הוא דחף את מייקל אל תוך כיתת מדעים, והפיל עליו שולחנות וכיסאות רבים. אך מייקל קם על רגליו במהירות הבזק, הפעם, צבעי פניו נראו רגילים לחלוטין, וכך גם צבע עורם של התלמידים שישבו על השולחנות, וכך גם פניו של יוקי.
"מוזר", מלמל רומיאו בין שפתיו.
"ומה שעוד יותר מוזר, זה שאתה מורחק מבית הספר לחודש שלם!" צווח מייקל. וסידר את הכיסאות והשולחנות, "אתה גם לא בא לעזור לי!"
"אבוא, אבוא!" אמר רומיאו, הוא עזר למייקל לסדר את הכיסאות והשולחנות שהיו כבדים יותר מהרגיל, וכן, הוא נעשה עייף יותר מהרגיל.
"המורה מייקל", אמר רומיאו, "חוששני שראיתי אותך אמש בבית התפילה…"
" 'חוששני'?!" צווח מייקל, "למה להשתמש בביטוי 'חוששני'? אף על פי שגרמת לזה שתרותק מבית הספר למשך עשרים ותשע נקודה חמישה יום."
"אתה איבדת שליטה, לפני כן" אמר רומיאו ולבו הלם בחוזקה, "אתה מודע לכך?"
"רומיאו, הכל בסדר? אתה מרגיש טוב?!"
"אני מרגיש מצוין!" אמר רומיאו.
"אז, מה הבעיה? אינני מבין!"
"תשכח מהשיחה", אמר רומיאו, "הכל כרגיל".
הצלצול הדהד ברחבי בית הספר. רומיאו ויוקי נכנסו לכיתתם. "אתה חושב ש…." "המורה מייקל לא מודע לכך אז כנראה שהשטן השתלט עליו!" "השטן השתלט עליו?!" "כן, וגרוע מזה, אני מרותק מבית הספר לחודש ימים…" התלמידים ישבו בשקט בכיתה, איש חסון ושרירי נכנס לכיתה… רומיאו נתקף חלחלה, לבו הלם בחוזקה… זה היה האיש שפגש בפתח המחסן, כשהתכסה בסדין הדק… האיש נעמד מאחורי שולחן המורה, כשהוא נועץ את מבטו ברומיאו, שחוורו פניו…
האיש החסון נטל טוש לכתיבה על הלוח וכתב על הלוח…
מחשבות רבות הציפו את רומיאו, מחשבות כמו: 'איך האיש הזה קשור לבית הספר?' 'מה הוא עושה כאן?' 'מה הוא יעולל לי?' 'מה יכתוב על הלוח??' 'ומה ילמד אותנו? שאסור לישון במחסנים של אחרים בשעות הליל גם אם….'
אך האיש החסון רק כתב על הלוח תרגיל פשוט במתמטיקה.
"אני בנג'מין, המורה החדש שלכם למתמטיקה, אני מבקש שתעתיקו את התרגיל מהלוח ותפתרו אותו במחברות שלכם…"
'מה?!' רומיאו נדהם.
"סליחה?" אמר בנג'מין ותקע את אגרופו בשולחן המורה העשוי עץ אגוז, קולו רעם, והילך אימים, והרתיע את תלמידי הכיתה, אך רומיאו נותר מבולבל, כשהסתיימו הלימודים והוא חזר לביתו יחד עם יוקי, אחיו, הוא היה שקוע במחשבות על בנג'מין, המורה הצעיר והחדש למתמטיקה.
"למה נדהמת כשראית את המורה?" שאל יוקי בבלבול.
"מה? כשראיתי את בנג'מין?" אמר רומיאו, "אני… אני… מתנצל, אסור לי לספר לך!"
"אני אחיך!" אמר יוקי.
"נכון," אמר רומיאו, "אתה אחי, אך יש דברים שצריכים להישמר בסוד!"
רומיאו ויוקי עלו לביתם ונכנסו לחדרם, שם, כל אחד מהם הכין עבודות בית. ועבודות הבית היו זהות. אך כשרומיאו פתח את ספר המתמטיקה וחוברת המדעים שלו הוא נדהם לגלות ש…