להציל את עמית-פרק 15 (16+)

נ.מ מיתי
אני פותחת את עיני לאור חם ונעים שנקרא בוקר. אני מתמתחת ונשענת קדימה.
אני מחייכת,כמה כיף שישנתי טוב.
"יון,סתכל איזה בוקר יפה אהובי" אני כמעט שרה משמחה אבל אני לא שומעת תגובה.
אני מסובבת את מבטי לזכוכיות על הריצפה,אני מהר קופצת מהמיטה ליון.
הוא פרוס על האדמה בלי סמיכה והוא מחזיק זכוכית ביד…כל היד שלו בדם!
"יון! יון! פליז תענה לי!" אני מרעידה אותו אבל הוא לא מגיב.
אני לא יכולה שאקרה לו משהו,מה הוא עשה לעצמו?!
"יון!" אני צורחת ושמה את ראשי לחזהו יש לו פעימות לב,אבל חלשות.
"מיתי.." הוא פותח את עיניו
"יון! יון! מה קרה פה! מה עשיתה לעצמך?! אתה בסדר?! אתה רוצה שאני אקרא לעזרה! אתה בטח צריך טיפול!"
אבל בימקום לענות לי,יון עוטף את ידיו מסביבי ונושם את ריחי.
"בוקר מיתי." הוא מנשק לי את הלכי ונשען אחורה.
"סתם נפלתי על הזכוכית,זה מסביר את הפצע." הוא זורק את החתיכת הזכוכית שמלאה בדם יבש,לפינה ומחביא את ידו מאחוריו. אבל יון לא יודע,שאני יודעת הרבה יותר על כאב עצמיממה שהוא חושב.
"יון…חתכת?" אני מתבוננת בעיניו היורקות.
"מיתי,למה נרא-"
"אל תשקר לי." אני שמה אצבע לשפתיו.
הוא מנשק לי את האצבע ומחייך.
"מיתי למה שאני אעשה את זה?" הוא מחייך חיוך שעושה לי צמרמורת.
"זהו שזה אתה שצריך להסביר לי את זה." אני לוחשת.
"אני אוהב אותך." הוא אומר.
"אני גם אוהבת אותך אבל"
"אבל כלום מיתי,כלום לא קרה חוץ מנפילה קטנה,עזבי את זה טוב,כל מה שחשוב שאת בסדר." הוא מלטף את שיערי.
"מה עשיתי שקיבלתי אותך?" אני מנשקת אותו.
"עשית את כל מה שצריך לעשות,שזה להיות את." הוא נשכב אחורה ואני עוקבת ונשכבת עליו וטורפת אותו עם נשיקות.
אחרי כרבע שעה של רק נשיקות ונגיעות,אני נזכרת במצב חירום שיש פה.
"אתה מבין שאנחנו צריכים להציל את כולם פה נכון?"
"ידעתי את זה מאז ומתמיד." הוא אומר.
"רק שתדע שאני ממש לא אוהבת את זה שאתה שותה."
"גם אני לא אוהב שיש לך צלקות על הצלעות ועל הבטן אז?" הוא מנשק לי את האף.
"אני רוצה שתפסיק לשתות."
"הכל בשבילך מיתי." הוא נשכב אחורה ואני מהר חוזרת לפעיליות הקודמות שלנו.