אשמח לתגובות...

כחול שחור אפור- פרק 2- רומיאו מסתבך

02/08/2016 755 צפיות אין תגובות
אשמח לתגובות...

כחול שחור אפור- פרק 2- רומיאו מסתבך

רומיאו הביט בירח, והנה כאילו דיבר אליו, רומיאו השתתק ועיניו נפערו, יוקי, אחיו הסתובב לצד השני וישן על הצד, רומיאו לא רצה להעיר אותו, הוא קם על רגליו באיטיות והביט מבעד לחלון, הוא הביט שוב בסהר, מלא תדהמה, נראה כי הסהר בדמות החיוך הערמומי, זז מעט, כאילו רצה להסב את תשומת לבם של רבים מתושבי העיירה. רומיאו התנשם בכבדות, הירח הטיל את אורו על העיירה ונראה כי הוא נע עם אורו והוא סוקר את כל אורכה ורוחבה של העיירה, כל פינה, מהפינה הגלויה והמוארת למחצה, ועד לפינות נסתרות, אפלות, שלא נגלו לתושבי העיירה. רומיאו חש בתחושה המוזרה מחלחלת בגרונו, הוא בלע את רוקו והישיר את מבטו, הוא הסיר מעליו את הסדין הדק וירד ממיטתו כשגופו רועד ומאיים ליפול מטה, ברק הכה בשמי הליל, כאילו נלחם מול אור הירח, חוצה את קבוצות הכוכבים לשניים והברק שהיה כה מפחיד וכה מבעית, פילח את הדממה והברק חזר ושבר את השחקים, כאילו פצע השחקים החלים והברק איים לפצוע אותו שוב. רומיאו הדליק נר, לקח אתו את הפמוט וירד במדרגות המאובקות, הרעם הדהד בחדר המדרגות שהיה מואר למחצה. השעווה נטפה על זרועו של רומיאו שיצא מחוץ לביתו וצפה בירח ובברקים שהכו את השמיים במהלומות כבדות ומבעיתות, רומיאו הוציא את הסדין ועטף את כל איברי גופו. קור חדר לעצמותיו. עפעפיו של רומיאו נעשו כבדים יותר ויותר ואיימו לצנוח מטה, אך רומיאו נאבק בעייפות, הוא הבחין בתופעה המוזרה, חלק מאברי גופו היו רדומים, כמעט לחלוטין. גשם החל לרדת, רומיאו תפס מחסה , בפתחו של מחסן ריק ונטוש, העננים התגבשו לכדי ענן אחד גדול, רחב שאיים לכסות את שמי הלילה. רומיאו מצא תנוחה נוחה ונשכב אט אט, עיניו נעצמו ברכות והוא צלל אל תוך חלומותיו ובחלומו לחצי החיוך של הסהר, נוספו שתי עיניים, שהביטו בו בערמומיות, והכוכבים מסביב אפפו אותו בחלומו, אפפו אותו, עד שצבע אפור נגלה לנגד עיניו, מעין מסך אפור, ואז החלום הגיע לסיומו. רומיאו התעורר לקול עמוק, חזק, רועם, ממש כמו הרעם, רומיאו חשב שעדיין לילה, אך הוא הופתע לגלות, שהתעורר לשעה מוקדמת בבוקר ואיש חסון ניצב מעליו ושילב את ידיו בכעס. רומיאו קם בבהלה. "יש לך הסבר לכך שאתה בילית את הלילה במחסן שלי?" שאל האיש החסון. רומיאו נתקף חלחלה. הוא לא ידע מה לענות, אך לא רק זה, אלא שהוא היה כמעט בטוח שהצבע הכסוף שוב אופף את גופו, עוטף אותו ושהרעם שוב מהדהד באוזניו, אך האיש החסון הורה לרומיאו לקום על רגליו. רומיאו שפשף את עיניו באיטיות, ואז הוא פלט את שמו של אחיו, יוקי, במבוכה. "מי זה יוקי?" שאל האיש החסון ואז הוא אמר בקול רועם, "אה, ואל תענה לי, כי זה לא מעניין אותי! צא מהמחסן שלי עכשיו, או שאכה אותך בחוזקה בכל איברי גופך, עד שאתה תבכה ואו הו, איך שאתה תבכה!" רומיאו קם על רגליו, ונטל את הסדין, הוא החזיק אותו בשתי ידיו והצמיד אותו לגופו, אך לפני שכיסה כמעט את כל אברי גופו, רומיאו לקחתו ממנו. "הסדין", אמר רומיאו בקול חנוק. האיש החסון הזדעף. רומיאו רץ בחזרה לביתו, הוא שמע את קולו של אחיו, שנהג לקום מוקדם בבוקר, אומנם הוא ורומיאו היו צעירים והלכו לבית הספר, אך יוקי נהג לקום בשעות המוקדמות של הבוקר, שעות שהיו מאוד מוקדמות, שעה אחת אחרי הזריחה, "רומיאו, רומיאו!" הוא קרא בבהלה. רומיאו היה מבוהל לא פחות ממנו, הוא עלה במהירות במדרגות החלקלקות למחצה והמאובקות למחצה, פתח את הדלת ונכנס אל חדרם, שלו ושל יוקי, רק אז הוא הבחין שרגליו נפצעו, כיוון ששכח לנעול את נעליו כשיצא מחוץ לביתו. "מה לך רומיאו? איפה היית?" שאל יוקי בבלבול ובדאגה רביו, פניו היו עצובות, אך מבטו היה רך. "אה", אמר רומיאו, "אני אוהב ללכת בבקרים, לעשות סיבוב קטן בעיירה ולחזור, לא קרה דבר, האמן לי." "אני מקווה שלא הלכת לאולם התפילה", אמר יוקי. רומיאו הניע בראשו לאות שלילה. יוקי נשם בהקלה.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך