עיני הרוחות – ההקדמה (חלק ג')

הבטנו סביבנו.
"אני מניח שמישהו צריך להגיע בכל רגע." אמר אבי, מניח את מפרקו על הדלפק.
סרקתי את המדפים. לא היה מדובר בחנות עשירה במצרכים, אם בכלל. רוב המדפים היו ריקים. בכמה מהם היו שקיות לחם בודדות, שקיות של חטיפי דג מלוח, פחיות פרינגלס ומעט חטיפים אחרים. נזדעזעתי במיוחד לראות שורה של פחיות קולה ודיאט-קולה מונחות להן על המדף, כשקרני השמש מבצעות בהן שפטים. אני לא רוצה לדעת מה טעמן, הרהרתי בבחילה.
"המזגן כאן לא פועל," ציינתי, מרים עיניי בגועל מפחיות הקולה. אבי הסתובב אליי, וחיוך עלה על שפתיו כשראה את הפחיות.
"מקום אומלל, דיון. זה גורם לי להניח שהכביש שממשיך מפה מגיע לחוף שלא זוכה להרבה מבקרים, כך שכולי תקווה שהנסיעה הזאת קרובה לסיום."
"זה אומר שקיבלנו את התשובה ואין צורך להמתין למוכר שיופיע?" הבטתי באבי.
"כן," אבי סימן לי ועזב את הדלפק, "בוא נלך מכאן, השעה כבר תשע בבוקר." ובהליכה נמרצת עזבנו את המקום, לא לפני שהגנבתי מבט מזועזע אחרון אל פנים החנות.
אבי נעצר לפתע. נתקלתי בו.
"הו! וואו, שני אורחים בחנות דלה שכזאת." אמר בעליצות-רוח בחור לבוש משקפי-שמש בשנות העשרים לחייו בעל פנים מוארכות ושזופות ושיער ארוך ונפוח בצבע חול. הוא עקף את אבי והתקדם אל תוך החנות, חיוך על שפתיו.
"אה, לא באנו לעשות קניות. רצינו לשאול על חוף ים קרוב ושקט, אבל מסתבר שעוד רגע נהיה שם, פשוט נמשיך לנסוע – " אבי החווה בידו אל הכביש הצדדי שממשיך כנראה אל חוף הים הקרוב.
"אז הגעתם למקום הנכון." הבחור העליז הניח את השקית שאחז בידו על הדלפק ולחץ את ידו של אבי, "שמי כריסטופר, תקראו לי כריס."
"אני קיית', וזה דיון." אבי אחז בכתפי, "תראה, אני מניח שכבר גילינו היכן החוף שבני," נהייתי אדום, "ביקש לנסוע אליו."
"אה, הוא שמע על החוף הזה?" מבט מופתע, אולי אפילו מודאג מעט, הופיע על פניו של כריס.
"לא, לא, לא. דיון ביקש לנסוע לחוף בלי הרבה מבקרים," אמר אבי, גורם לי לנוע בעצבנות, "ולפי ה.. אה.. מיעוט המצרכים בחנות שלך הבנתי שלא מגיעים לשם הרבה מבקרים."
"אם בכלל," כריס השלים את אבי בחיוך, "כן, תראה," כריס סקר את פניו של אבי, "החוף הזה סגור כבר שנה וחצי. אם אתם תמשיכו לנסוע אתם תגלו מחסום אבנים שקשה לעקוף אותו עם המכונית, אם אני לא טועה יש שם גם שלט שמורה שהחוף מסוכן ואסור לרחצה. אין מציל, אז ממילא אין מבקרים."
אבי צמצם את עיניו, "מעניין שאתה מנהל את המקום הזה למרות שהחוף הזה לא מביא להרבה לקוחות.."
כריס גיחך ואז הסביר, "אני מתפעל עמדה בתחנת דלק לא רחוקה מכאן." הסביר כריס, מראה בידו אל מאחורי אבי, "וכאן אני חי, יש מדרגות לקומה תחתונה – ". אבי הרים את גבותיו בהפתעה. "תראו, לא התכוונתי להרוס לכם את חופשת הקיץ. אם לא הייתי מספר לכם על שהחוף אסור לרחצה הייתם נוסעים אליו ו – "
"ומגלים במו עינינו שהוא מסוכן."
כריס הנהן. "אחרי הכל, לדעתי הוא די בטוח לרחצה, במיוחד היום.. אני מניח שתוכלו להסתדר בחוף הזה למרות האזהרה המוזרה של רשות החופים."
"מוזרה?" שאל אבי.
"אתם לא בודקים את רשימת הנעדרים של השנים האחרונות, נכון?" חייך כריס, אבל זה נראה כאילו הסבלנות שלו עומדת להיגמר.

כל הזכויות שמורות © אין להעתיק או לשכפל בכל דרך ואופן :)
======
קישורים לחלקים הקודמים והבאים נמצאים בהערה שהוספתי.