פרק 6 my life is'nt simple

עצרתי והסתובבתי," חכי לי פה פרי אל תלכי." אמרתי לפרי שלא תלך, ככה יהיה לי תרוץ לא לדבר איתו הרבה זמן . "רציתי לשאול איך את מרגישה?" הופתעתי מהשאלה שלו, לאחר ההתנהגות שלו. "עדין כואב לי הראש, אני הולכת לישון עכשיו, עבר עלי יום ארוך, לילה טוב." השבתי לעברו, והתחלתי ללכת. "לילה טוב" אמר, הסתובבתי והוא חייך אלי, חייכתי בחזרה והלכתי עם פרי לחדר.
"אז בסוף יש לו חברה, כל גבר שאני קצת נדלקת עליו יש לו חברה, נמאס. " פרי אמרה בייאוש.
"ואי שטויות , תקשיבי לי, יש פה עוד כל כך הרבה בחורים, לא ראית בחדר אוכל? וחוץ מזה אני בטוחה שזאין גם שם עליך עין."
"למה נראה לך?, ראית איך היא נשקה אותו מול כולם, והוא זרם בלהט… אין מצב שהוא שם עלי בכלל אם יש לו חברה כזאת מושלמת, עם עיניים חום דבש, שער חום מהמם וארוך, רזה וגבוה. "
"למה את מורידה מעצמך, לכל אחת יש את התכונות שלה, את לא יכולה לדעת מה האופי שלה, לדעתי הוא לא משהו. לך לא חסר יופי, עם השיער הבלונדיני שלך, העיניים הכחולות כמו הים, החיוך הכובש שלך. ועוד סיבה לכך שהוא בעניין שלך, כל השיחה שדברתם הוא לא הזכיר אותה נכון? אם היא באמת הייתה חשובה לו הוא היה מספר לך ישר. "
"אולי את צודקת, אני בינתיים מתנהגת כהרגלי, אם הוא רוצה שיבוא ויתחיל איתי, ויתמודד עם 'החברה' שלו לבד ." פרי אמרה והחלה לשים מוזיקה לרקוד.
התחלנו לרקוד כמו משוגעות, עשינו את כל התנועות האפשריות, כמו חושפניות, עשינו טוורקינג.
במשך אולי שעה רקדנו, והזענו ממש, כמו ריצה.
"ואו זה היה משחרר!" פרי אמרה "ואי ממש, אני כל כך אוהבת את האנרגיה הזאת של הקיץ! צוברים כוחות לכיתה י'א לבגרויות, למתכונות." אמרתי והחלתי לחשוב באמת על שנה הבאה, וכבר נהיה לי כאב ראש רק מלחשוב על העבודות וכל שאר הדברים במשך השנה.
"אני נכנסת שוב להתקלח הזעתי ממש" אמרתי לפרי.
"אני יכנס אחריך, אז תעשי את זה זריז" אוקי השבתי לעברה ונכנסתי להתקלח.
במקלחת, באופן קבוע אני חושבת על הרבה דברים, על מהות החיים, על החבריות, אהבות, בגידה, על המתים, מה קורה בעולם הבא? רוב הפעמים שאני עצבנית או עצובה, יוצא לי לחשוב על סבא שלי, סבא משה, הוא היה בן אדם מיוחד, לא היו הרבה אנשים כמוהו, בן אדם מאמין באלוקים, ציוני בלב, אהב את הארץ מכל הלב, לחם בהרבה מלחמות. אבל לפתע יום אחד בחופש הגדול שעבר גילו שיש לו סרטן, לוקמיה , סרטן הדם. המצב שלו הדרדר במהירות, אחרי שלושה חודשים הוא נפטר. בן כמה הוא היה אתם שואלים? 74 . כן כן , 74 צעיר עם שישה ילדים ו21 נכדים. הוא היה בן אדם בריא לחלוטין, עושה ספורט, שומר על סוכר. וככה במהירות הלך לנו בין הידיים. כמה דברים אני רוצה עוד להגיד לו, הרבה דברים שלא הספקתי, לא ניצלתי מספיק את הזמן שלי איתו, הייתי באה אליו רק בימי שישי, הייתי צריכה לבוא יותר, רק אם הייתי יודעת. אפילו לבית חולים לא הייתי יכולה לבוא, בגלל שהייתה לו מערכת חיסוני חלשה, וכל גורם קטן יכול להזיק לו.
אך, פעם אחת התעקשתי ממש לבוא לבית החולים, שממש ידענו שבקושי יש לו זמן לחיות.
נכנסתי בדלת לבושה בחלוק וכפפות, ראיתי אותו, שוכב על המיטה, כאשר הוא ראה אותי הוא ניסה לחייך, ראייתי את החיוך שלו בעיניו, בגלל המחלה הוא כבר לא היה יכול לחייך אלי.
זהו הדבר שהיא שבר אותי, החיוך שהוא לא היה יכול לחייך, החיוך שתמיד הייתי נכנסת לביתו ביום שישי, והוא כבר היה עם התהילים ולא היה יכול לדבר, היה רק מחייך אלי ומסמן לי שבת שלום עם החיוך.
עכשיו אני לא יכולה לבוא יותר לביתו ולראות את החיוך, רק מה שנותר בזיכרוני.
יצאתי מהמקלחת, עם הרבה בכי ודמעות, רק המחשבה על סבי, גורמת לי לבכות.
"מה קרה שישוי?" פרי ראתה אותי בוכה . "נזכרתי בסבא שלי במקלחת, זה תמיד קורה לי, הכל בסדר, יאללה כנסי להתקלח, אני יעשה קצת סיבוב באוויר."
פרי נכנסה להתקלח, אני לבשתי טייץ שחור גופייה וכפכפים, לקחתי את האוזניות שלי ויצאתי מהחדר הייתי חייבת לנשום אוויר.