רציתי לדעת שאת שלי – פרק 24

פרק 24
"אני הולכת להביא שתייה, להביא לך משהו?" שאלתי את אריאל. "כן, מגנום" אמרה וניגשתי לקיוסק. "כן גברתי" שאל המוכר, וואו הוא נראה טוב. "היי אממ אני רוצה מגנום ו… קולה זירו" אמרתי מחייכת "בקבוק או פחית?" שאל "בקבוק" השבתי. "גדול או קטן" "גדול" השבתי נו מה הוא דפוק?! "שני ליטר? או ליטר?" שאל וחייך. "אולי היית שואל מההתחלה כמה ליטר?" אמרתי מגחכת. "אני רוצה למשוך זמן" אמר קורץ לי "אוקי אז ליטר וחצי" אמרתי צוחקת. הוא ניגש למקרר הוציא את הקולה אני בזמן הזה הוצאתי מגנום מהמקפיא של הארטיקים. "כמה זה?" שאלתי אותו כששם לי את הקולה קצת כוסות והמגנום בשקית. "עשרים" ענה. הוצאתי מהארנק שטר של עשרים והבאתי לו. "תודה" אמרתי מסתובבת הולכת למקום.
הרגשתי יד נוגעת בידי. "האא" צרחתי אך יד חסמה את פי כך שהצעקה בקושי נשמעה. הסתובבתי בבהלה וראיתי את רותם. "ששש, זה אני" הוא אמר ונרגעתי מעט. "אידיוט" סיננתי מפי ובאתי ללכת אך הוא הדק את אחיזתו בידי ומשך אותי לצד השני. "עזוב אותי" אמרתי בארסיות. אך הוא המשיך ללכת. הגענו לפינת דשא מבודדת, כך שרק אני ורותם היינו פה. "מה אתה רוצה?" אמרתי באדישות רוצה ללכת כמה שיותר מהר. שוב הדפיקות בלב שלי החלו, והדופק שלי האיץ.
"אני רוצה שנדבר" אמר "אני צריכה להביא את המגנום לאריאל". אמרי מתקדמת קדימה אך הוא חסם אותי עם גופו. "את תביאי לה אותו אחרי זה" ממשיך לחסום אותי "זה ימס" אמרתי לו אוף שיתן לי ללכת. "אם זה ימס אני אקנה לה חדש". אמר משאיר אותי בלי מילים.
"דבר מהר" אמרתי מגלגלת עיניים, לוקחת כמה צעדים אחורה, מתרחקת ממנו. "לא אמרתי לך על זה כבר?" שאל בטון גס, שונה מהרגיל. "על מה?, על הגלגול עיניים?" שאלתי ת'מובן מאליו. "כן" אמר מתקרב אליי. "אמרת, מה אתה רוצה שאני אעשה עם זה?" שאלתי בעצבנות. "שתפסיקי לעשות את זה" אמר מסתכל לי בעיניים השפלתי את מבטי, לא יכולה עם המבטים שלו.
"מה אתה רוצה רותם?" שאלתי הוא שתק. "מה אתה רוצה מהחיים שלי? אתה רב איתי, משפיל אותי רוצה שיהיה לי רע, מתעלל בי, פוגע בי אחרי זה מתנהג אליי יפה כאילו אני חשובה לך, מנשק אותי והולך, במשך כל החודש הזה עברת לידי כאילו אנחנו שני זרים, כאילו אנחנו לא מכירים, כאילו כלום, כל החודש הזה אין יום שאני לא בוכה בגלל זה, שלא כואב לי, שאני לא מריגה מטומטמת" אמרתי מרימה טיפה את קולי ואת המשפט האחרון לוחשת, הדמעות לא איחרו להגיע.
זה לא שיחה לכאן, זה לא הזמן ולא המקום, יותר נכון אף פעם זה לא הזמן אבל לא יכלתי יותר הייתי חייבת לפרוק את כל מה שעבר עליי בחודש הזה, הוא צריך לדעת, זה בגללו, זה אך ורק בגללו!

הרגשתי את מבטו אך עדיין השפלתי את מבטי לא מסוגלת להסתכל עליו. "תסתכלי עליי" אמר אך עדיין הרכנתי את ראשי. הוא הניח את ידו על לחיי גורם לי להרים את מבטי ולהסתכל עליו. "אני רוצה להגיד לך שאת מחרפנת אותי, שנמאס לי כבר". עצר לקח אוויר והמשיך… "נמאס לי להתחיל להרגיש אלייך דברים, נמאס לי לעבור לידך ככה במהלך כל החודש ולא להגיד לך כלום, לא לדבר איתך, להתרחק, להתנהג כאילו אנחנו שני זרים,עוד אחרי הנשיקה, לא לדעת מה את מרגישה" אמר מסתכל עליי. עכשיו זה תורי להגיד מה אני חושבת?
****

"מה אני חושבת אני לא יודעת אני רק יכולה להגיד לך שאתה משפיע עליי כל כך
כל מילה שלך
כל נגיעה שלך
כל התקרבות שלך אליי כל נשימה שלך משפיעה עליי
כל פעם שאתה רק בסביבה שלי, כל העור שלי סומר.
וכן אני מרגישה אלייך משהו. משהו חזק עוד מהיום הראשון שראיתי אותך בבית ספר נכנס למבנה שלנו לקמפוס. שעלית במדרגות עם חבר שלך הרגשתי אלייך משהו. וכן אני מרגישה אלייך משהו חזק שאני לא יודעת מה זה אני בחיים שלי לא הרגשתי את זה. אני לא יודעת אם זאת אהבה או משיכה או כל דבר אחר אבל כן אני מרגישה אלייך משהו ו….
וזה משגע אותי! זה משגע אותי! זה משגע אותי שאני לא יודעת מה אני מרגישה. זה משגע אותי שכל פעם שאני רואה אותך העור שלי סומר, הלב שלי דופק. הדופק שלי מאיץ. אם זאת אהבה? אני בעצמי לא יודעת. אז בוא תגיד לי מה עכשיו אתה חושב?!, מה עכשיו יש לך להגיד שאתה יודע מה אני חושבת?"