הסיכון- פרק א: הבחירה [חלק 1]
הסיכון
פרק א: הבחירה
אדמונד ידע שהבחירה תהיה קשה עבור פו, הוא ישב לידו בניסיון לנחם אותו.
פו לגם בשקט מכוס התה, ואז תקע את אגרופו בשולחן העץ וקם על רגליו. אדמונד הורה לפו להניח את כוס התה. פו עשה כמצוותו.
"איני יכול להבטיח דבר" אמר פו.
"אבל אנחנו כבר דיברנו על זה", אמר אדמונד, "דיברנו על זה הרבה."
"נכון שדיברנו", אמר פו, "אתה בהחלט צודק אדמונד, תערוך מסיבת עיתונאים ותומר להם את מה שאני אמרתי, אני לא מתכוון להיכנס לתוך כל הסיפור הזה."
"אתה מבין עד כמה מערכת העיתון הזו חשובה?" שאל אדמונד.
"וגם דיברנו על כמה היא מסוכנת", אמר פו ויצא מביתו של אדמונד בטריקת דלת. אדמונד ישב על כיסא עץ בביתו, בשעת בוקר מוקדמת, ודקות אחדות לאחר הפגישה עם פו, הוא לא היה ממוקד, כל מחשבותיו ריחפו בראשו, והוא לא יכל לשלוף מחשבה אחת מבין אלה שהתרוצצו במוחו, הוא נע בחוסר שקט וגרר את הכיסא, ושיחק בשערותיו בחוסר שקט, זה קרה לו לא פעם ולא פעמיים, שהוא איבד כיוון, והתסכול התפשט בכל איברי גופו.
פו יצא אל הגינה, ובגינה ספסל, ועל הספסל ישב דייב, הוא נראה מתוח. פו ניגש אליו וישב לידו, הוא נראה נינוח, אך עם זו, שקוע במחשבות על השיחה עם אדמונד.
"נו?" שאל דייב.
"אמרתי לו שאני אחשוב על זה."
"וזה באמת מה שאמרת לו?"
"ואם זה לא מה שאמרתי לו…"
"פו, אנחנו צריכים אותך לעיתון שלנו"…
"אני יודע", אמר פו, "ואני יודע שהבקשה הזו כרוכה בסיכון כה גדול."
"אני מבטיח לך שבעבודה החדשה לא יהיו לך ייסורי מצפון", אמר דייב, "עכשיו אתה מרוצה?"
"לא, איני מרוצה", אמר פו, "ומדוע אתה יושב בחוסר שקט. מה מטריד אותך?"
"אה, זה בעניין הפרופסורים."
"נו, מה איתם?"
"הם עזבו את האוניברסיטה. כעת איני יכול ליצור קשר עם פרופסור קוק."
"אל תדאג", אמר פו בקול מרגיע, "יהיו עוד הזדמנויות."
"אולי בכל זאת תצטרף אלינו…" אמר דייב.
"חדל!", אמר פו, "אני אנסה לדבר עם הפרופסורים, ואתם תחפשו עיתונאי אחר."
"טוב, הפסד שלך" אמר דייב ונעץ בפו את עיניי השטן שלו, ואז שאג בפראות: "הפסד שלך!" גופו של דייב נעשה אדום, צווארו, כתפיו החשופות למחצה, רגליו, ידיו, אט אט התעטו באדום עז. פו קם על רגליו והתרחק, דייב רדף אחר פו, וככל שהוא רץ וניתר, הוא שינה את צורתו לדמות שנעשתה ברורה יותר ויותר. הכנפיים יצאו במקום ידיו, ורגליו היו כה מבעיתות. אלה היו רגליו של השטן, פו הביט לרגע לאחור, הוא נתקף חלחלה וזה מה שגרם לו לצבור תאוצה ולרוץ במהירות, בשבילי העיירה, לאור שמש.
'אוי השטן', חשב פו, השטן בהתגלמותו. 'טוב שלא לקחתי סיכון… טוב שלא לקחתי סיכון…'
כעבור שניות אחדות, של מרדף ארוך ומייגע, פו בן השלושים, מצא את עצמו, מתעורר בבהלה, כשהוא יושב במיטתו ומתנשם בכבדות.
"פו, פו, קרה משהו?" שאלה אחותו, סטפני, שעמדה בפתח חדרו של פו, כשבידה הרועדת כוס מים קרים, "פו, הכול בסדר?" סטפני נתקפה חלחלה.
"חלמתי שדייב הוא הערפד האדום, וידעתי שהוא השטן", אמר פו, "אני לא מאמין שזה קורה לי. רגע ו… מה עם אדמונד?"
"הירגע", אמרה סטפני, "אדמונד אמר שתעשה מה שטוב לך, ושזו בחירה שלך. אין לך מה לדאוג, לא לגבי ייסורי מצפון ולא לגבי שום דבר. אתה יודע שאני עבדתי פעם בבנק, ליד הסניף הסודי של מערכת העיתון…"
"באמת?" שאל פו.
"כן," אמרה סטפני, "רק תזכיר לי מהו שמו של העיתון?"
"הגל הצונן" אמר פו.
תגובות (1)
הייתי מציעה לך לעשות לזה תקציר/ הקדמה עם הסבר והצגה של הדמויות והעלילה. קצת רקע… ככה זה ממש לא מובן. לא יודעים במה מדובר והכל מבלבל ולא מובן. מקווה שהביקורת שלי תעזור לולא התכוונתי להעליב אז אם פגעתי – סליחה לא התכוונתי. A. K. Koren- the sky is blue the stars are shining and the world is round.